עפ"ג 35363-08-16 מוראד(אסיר) נ' מדינת ישראל

א.בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו (ס. הנשיא כב' השופט זיאד סאלח) מיום 20/06/16 בת"פ 22610-04-15, לפיה הורשע המערער בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג) – לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ונדון בגזר הדין מיום 23/06/16 לחודש מאסר בפועל, אותו ירצה בחופף לעונש המאסר בפועל אותו הוא מרצה כיום, וכן למאסר מותנה בן 5 חודשים לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

כנגד המערער, יליד שנת 1962, הוגש כתב אישום בו נטען, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה המערער נשוי למתלוננת, והשניים התגוררו בביתם שב********. ביום 14/12/14, בחצות, סירבה המתלוננת לקיים יחסים אינטימיים עם המערער, ובתגובה איים עליה המערער באומרו לה: "תשכבי איתי או שתזמיני משטרה או שתזמיני אימאם כדי שנתגרש".

משסירבה שוב המתלוננת לקיים יחסים אינטימיים עם המערער, הכה הלה את המתלוננת בידיו מספר פעמים בפניה, וכתוצאה מכך נחבלה המתלוננת באופן שנגרמו לה נפיחות והמטומה מתחת לעינה.

ג.נטען בכתב האישום, שבמעשיו אלה איים המערער בפגיעה שלא כדין במתלוננת בכוונה להפחיד את המתלוננת ולהקניטה, וכן תקף המערער את המתלוננת, שהיא רעייתו, בכך שהיכה אותה וגרם לה לחבלה של ממש.

ד.המשיבה ייחסה למערער עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) של חוק העונשין, וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין.

ה.בישיבת בית משפט קמא מיום 04/01/16 כפר המערער בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות, ולאחריהן, ולאחר שבאות כח הצדדים הגישו את סיכומיהן בכתב, ניתנה ביום 20/06/16 הכרעת הדין, לפיה זיכה בית משפט קמא את המערער מעבירת האיומים, אך הרשיעו בעבירה של תקיפת רעייתו – המתלוננת.

ו.מעיון בהכרעת הדין עולה, כי בית משפט קמא ביכר את עדות המתלוננת על פני זו של המערער, ונימק זאת בכך כי מדובר בבני זוג החיים יחדיו כ-27 שנים ולהם שלושה ילדים משותפים.

המערער מרצה עונש מאסר בפועל (בגין עבירות סמים), והמתלוננת היא זו הערבה ביציאותיו לחופשות. כותב שופט קמא בעמ' 19 של הכרעת הדין:

"כאשר הגיון פשוט ובריא יש בו כדי ללמד כי קשה מאוד שהמתלוננת תעליל על בעלה, אם הדברים לא התרחשו, זאת בנסיבות כפי שהתרחשו"