עפ"ג 35360-03-15 עמילוב נ' מדינת ישראל

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט אהוד קפלן, שניתן ביום 11.2.15 במסגרת ת"פ 38027-07-13. המערער, הנאשם בבית משפט קמא, הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), והונאה בכרטיסי חיוב, עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") + סעיף 29 לחוק העונשין. בית משפט קמא גזר עליו עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי. יצוין כי המערער הפקיד בבית משפט קמא, עוד קודם לגזר הדין, סכום כסף שיפצה את הניזוק (במקרה זה, חברת האשראי), ובית משפט קמא קבע בגזר הדין כי סכום הפיצוי שהופקד, אשר לא צוין במפורש בגזר הדין, יועבר לזכאי לפיצוי.

כנגד חומרת גזר הדין הוגש הערעור שבפנינו.

מעיון בכתב האישום בו הורשע המערער, עולה כי המערער חי עם אמו. בדרך שלא הובהרה, השיג המערער את מספר כרטיס האשראי (כרטיס של "לאומי קארד - ויזה", שמספרו צוין בכתב האישום) השייך למתלונן. בתקופה שבין מאי 2010 עד אמצע אפריל 2011 השתמש המערער בכרטיס האשראי, תוך שהוא מבצע במרמה תשלום לספקים שונים ובהם בזק, סלקום, פרטנר, תאגיד המים מי חדרה וחברת החשמל. מדובר בחיובים שבוצעו לאורך תקופה של כשנה.

בית משפט קמא ציין כי המערער הודה בביצוע העבירות וקבע שמתחם הענישה לעבירות מסוג זה נע בין מאסר על תנאי בלבד, לנאשם שאין בעברו הרשעות, לבין שנת מאסר לריצוי בפועל. בשים לב למכלול הנסיבות כפי שהוצגו בפני בית משפט קמא ובשים לב לתסקיר שלילי בעניינו של המערער, תסקיר במסגרתו קובע שירות המבחן כי "התערבות טיפולית בעת הנוכחית לא תוכל לסייע בהפחתת הסיכון להישנות, ועל כן לא נוכל לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו...", ובהתחשב בעברו הפלילי גזר בית המשפט קמא את העונש כמפורט לעיל.

המערער הגיש, כאמור, ערעור על חומרת העונש. ערב הדיון בערעור הוגשה לבית המשפט בקשה להגשת ראיה במסגרת הערעור. הראיה שהתבקשנו לקבל הינה חוות דעת שנערכה על ידי עו"ס מומחה בשיקום, המציעה מסלול טיפולי של שיקום במסגרת פרטית. עורך חוות הדעת הוא קצין מבחן לשעבר. במסגרת חוות דעתו, פירט את הנתונים האישיים של המערער ומשפחתו, מצוקה שבמסגרתה בוצעו העבירות, ובסיכומו של דבר המליץ המטפל הפרטי, עורך חוות הדעת, על תכנית שיקומית בעניינו של המערער. יצוין כי מעיון בחוות הדעת עולה כי תסקיר שירות המבחן לא היה לנגד עיניו של עורך חוות הדעת.

ב"כ המערער טען בפנינו ארוכות. עיקר טענתו היא כי בית משפט קמא החמיר עם המערער למעלה מן הנדרש ולמעלה מן המקובל בעבירות מסוג אלו. ב"כ המערער ביקש לשים את הדגש על העובדה שהעבירות בוצעו עקב מצוקה כלכלית אליה נקלעה משפחת המערער. היקף הסכומים שהגיעו במרמה אל המערער היה בסך של 9,543.73 ₪. הסנגור מבקש כי בית המשפט יתחשב במכלול של בעיות בתחום המשפחה, אשר פורטו בפרוטוקול ולא יפורטו במסגרת פסק הדין מטעמי צנעת הפרט, ועותר להקל עם המערער באופן שעונש המאסר יקוצר, כך שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

ב"כ המשיבה טענה לדחיית הערעור. לגישת המשיבה, העונש שנגזר הוא עונש הולם ובכל מקרה אינו חורג מהענישה המקובלת והראויה באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. ב"כ המשיבה מבקשת להדגיש את הימשכות הליך ביצוע העבירות, כאשר בפועל מדובר בביצוע של מספר רב של עבירות לאורך תקופה ומשיכת כספים מחשבונו של המתלונן במספר רב של עסקאות. עוד מציינת ב"כ המשיבה את המלצות שירות המבחן ואת הסיכון הנשקף מהמערער, ובנסיבות אלו עותרת לדחות את הערעור.

בחנו את טענות ב"כ הצדדים וסבורים אנו כי דין הערעור להידחות.