עפ"ג 34690-10-14 גואטה נ' מדינת ישראל

המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום עבירה של גרימת מוות ברשלנות על פי סעיף 304 לחוק העונשין, יחד עם סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה.

על פי העובדות בכתב האישום שבהן הודה: המערער נכנס לצומת כאשר מופע הרמזורים בכיוון נסיעתו מהבהב ירוק, המערער המשיך בנסיעה רצופה משך 3 שניות מופע אור ירוק מהבהב, ושתי שניות מופע אור צהוב ובשלב זה נכנס אל תוך הצומת.

באותה עת נכנס לצומת רוכב קטנוע ח.ב ז"ל (להלן "המנוח"). אין מחלוקת כי הרמזור בכיוון נסיעתו של המנוח היה אדום. בשניה השלישית של מופע הרמזור הצהוב התרחשה התנגשות בין שני כלי הרכב. המנוח הועף אל עבר גג הרכב ונחת על תא המטען של רכבו של המערער שבפנינו וממנו על הכביש. כתוצאה מכך מת המנוח.

פרטי הרשלנות בהם הודה המערער היו כדלקמן:

כניסה בנסיעה רציפה אל תוך הצומת חרף מופע הרמזור כאמור לעיל, "אף שיכול וצריך היה לעצור את רכבו". ובנוסף: המערער "נהג ברכב מבלי שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות העניין כדי למנוע פגיעה במנוח... נהג ברשלנות וחוסר זהירות, לא שם לבו אל הדרך ואל מופע הרמזורים, לא הבחין מבעוד מועד במנוח ולא בלם בזמן באופן שימנע פגיעה במנוח". כל אלו פרטי רשלנות שבהם הודה המערער.

הצדדים הגיעו בבית משפט קמא לכלל הסדר טיעון שמכוחו עתרה המדינה לעונש של שירות לתועלת הציבור על פי תוכנית של שירות המבחן, פסילה בפועל ופסילה על תנאי, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 50,000 ₪ שיועבר למשפחת המנוח.

הרכיב העונשי היחידי למעשה, שלא היתה עליו הסכמה בין הצדדים היה אורך הפסילה.

התביעה טענה לפסילה לתקופה של 30 חודשים. הסנגור טען כי יש לצמצם את תקופת הפסילה. כפי שניתן לצפות הסנגור הפנה את בית משפט קמא לעובדות התאונה ולרשלנותו המסיבית של המנוח, רשלנות שבגינה שילם המנוח לרוע המזל את המחיר היקר ביותר שניתן לשלם.

עוד הפנה הסנגור לחסכון בזמן שנבע מהודייתו של המערער, כמו גם לסכום שהסכים המערער לשלם למשפחת המנוח. וכן הוגשו גם מכתבי המלצה המשבחים את המערער בשל פעילות של צדקה שהוא מנהל בחייו.

בית משפט קמא אימץ את הסדר הטיעון ובאשר לפסילה אימץ את הרף העליון שלו טענה המדינה והטיל על המערער 30 חודשי פסילה בפועל. עוד הוטלו על המערער 200 שעות שירות לתועלת הציבור כמוסכם על הצדדים.