עפ"ג 33865-02-15

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 29.1.15 בת"פ 54456-01-13.

כללי

1.המשיב הורשע על יסוד הודאתו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975: ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך בנסיבות מחמירות; ומסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס. על המערער הוטל מאסר על תנאי וקנס.

הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיב הינו מנהלה aל חברת א.מ. משאהרה בע"מ, העוסקת בשיפוצי מבנים ותחזוקתם שהועמדה לדין במסגרת אותו כתב אישום (להלן: החברה). החברה הגישה באמצעות המשיב דוחות תקופתיים הכוללים ידיעות כוזבות בנוגע לחודשים 9-10/2009 ו – 11-12/2008, בהם ניכתה מס תשומות בסך של 272,712 ₪, על סמך חשבוניות מס פיקטיביות על שם חברה אחרת, שלא ביצעה ולא התחייבה לבצע עסקאות עם החברה והמשיב.

הערעור – טענות הצדדים

3. לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב הינו עונש מקל ביחס לחומרת העבירות שביצע, וביחס לעובדה כי מדובר בעבירה מתמשכת. כמו כן, לחובת המשיב נזקף עברו הפלילי. נטען כי מתחם הענישה בעבירות אלה ביחס לסכומי מס שהועלמו בטווח שבין 192,000 ₪ לבין 365,000 ₪, אמור לנוע בין מאסר בעבודות שירות למאסר בפועל, בנוסף לעונשים של מאסר על תנאי וקנס, שכן, גובה הנזק הנו בין השיקולים לקביעת העונש. במסגרת מתחם זה, תוך שיש להתחשב בהסרת המחדל על ידי המשיב, העונש הראוי במקרה דנן הוא 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. לעמדת המערערת, שגה בית משפט קמא בקבעו את מתחם הענישה באופן המושפע מהסרת המחדל, במקום להתחשב בכך כנסיבה לגזירת העונש בתוך המתחם לו טענה. בנוסף, המאשימה טענה כי סכום הקנס שהושת על המערער נעדר אלמנט הרתעה מלשוב ולבצע עבירות מס. באה הפניה לפסיקה הקובעת שהסרת המחדל היא שיקול לפי סעיף 40 יא' לחוק העונשין, נסיבה שאינה קשורה לביצוע העבירות, מדובר בכספים שממילא מגיעים לקופת המדינה, ואילו בענייננו ניתן לכך משקל מכריע. באשר לחלוף הזמן, נטען כי במקרים דומים של חלוף זמן, הוטלו עונשי מאסר בפועל או בעבודות שירות, ומכל מקום, אין מקום בעבירות ממין זה הכוללות כוונה, לקבוע רף תחתון של מאסר מותנה.

4.ב"כ המשיב טען מנגד כי בדיון בבית משפט קמא לא טענה המאשימה למתחם ענישה כפי שהיא טוענת במסגרת הערעור. נטען כי במקרים דומים הוטלו עונשים שכללו מאסר מותנה. עוד נטען כי מלכתחילה הוגש כתב אישום חמור הרבה יותר, ובסופו של דבר, תיקים בהיקף של 270,000 ₪, הסתיימו בכופר. כמו כן, מדובר בתקופה קצרה יחסית, כארבעה חודשים, וכלל הנסיבות מאפשרות סיומו של ההליך בתשלום כופר, הליך שנמנע מהמשיב, לאור היקפו של כתב האישום המקורי. בית משפט קמא גם נתן דעתו לכך שכתב האישום הוגש באיחור רב. לעניין הסרת המחדל נטען כי המדינה מפחיתה משמעותית מכך שהסרת המחדל המקפלת בחובה חרטה. המשיב לקח הלוואה לצורך כך ושליחתו למאסר תמנע סילוק ההלוואה. כמו כן, המשיב הוא אב לילדה פגועה והמשיב הוא היחיד המסוגל לקחתה לטיפולים. באה הפנייה לפסיקה במקרים דומים שכללה מאסר מותנה, קנס, ולעיתים מאסר בעבודות שירות.

דיון

5.דין הערעור להתקבל.