עפ"ג 33622-08-14 מדינת ישראל נ' ארביב(אסיר)

המשיב הועמד לדין בבית משפט קמא בגין עבירות מס מסוג פשע, דהיינו השמטת הכנסות מתוך דו"ח ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה על-מנת להתחמק מתשלום מס, זאת בין השנים 2005-2010. נעצור כאן כדי לומר כי התביעה מייחסת חשיבות רבה לאורך התקופה שמדובר בה ובדין כך.

סה"כ השמיט המשיב הכנסה בגובה של כ- 4.3 מיליון ₪ לאורך התקופה הנ"ל. השיטה שבה התבצעה המרמה בתיק זה היא ייחודיות, שעל-כן אנו רואים להדגיש לה שורה קצרה. המשיב החזיק שתי קופות רושמות בעסק שאותו ניהל (מסעדה) האחת בקופה הקדמית, השניה במטבח, בסוף כל יום מחק תקבולים מהקופה שבמטבח באמצעות הקמת הזמנה פיקטיבית שנרשמה במינוס במזומן. בצורה כזו הוזנו למערכת נתונים כוזבים וכך יכול היה המשיב להשמיט הכנסה בגובה שצוין לעיל.

לבית משפט קמא הציגו הצדדים הסדר טיעון, מדובר בהסדר טיעון בכתב המצוי כרגע גם בפנינו שעליו חתמה התביעה וחתם גם המשיב. בהתאם להסדר הטיעון המשיב יוכל לטעון בבית המשפט טיעון פתוח לעונש, והמדינה תטען לעונש מאסר שברף העליון שלו לא יעלה על 18 חודשי מאסר. לענין הקנס לא היתה כל הסכמה בין הצדדים וכל אחד מהצדדים רשאי היה לטעון כרצונו.

בית משפט קמא (כב' השופטת ד' שריזלי) קבע בתיק זה מתחם ענישה הנע בין 12 לבין 24 חודשי מאסר בפועל. בסופו של יום, הטיל על המשיב את הרף התחתון במתחם שנקבע על-ידו, דהיינו 12 חודשי מאסר. בנוסף, הוטלו על המשיב מאסרים על תנאי וכן קנס בסך 40,000 ₪.

על הענישה מערערת המדינה בפנינו.

לטענת המדינה, המתחם שקבע בית משפט קמא איננו מתיישב עם הענישה הנוהגת. המדינה מפנה למספר פסקי דין שמהם עולה ומשתקפת מסקנה זו. עוד טוענת המדינה, כי גם בתוך המתחם שנקבע על-ידו מיקם בית משפט קמא את המשיב שלא כראוי ברף הנמוך של המתחם. למשיב אומנם נסיבות אישיות מקלות, לאורך כל שנותיו עד לתקופה בה ניהל את המסעדה, ניהל אורח חיים נורמטיבי ללא כל הרשעות קודמות, אולם בכך הוא אינו יוצא דופן. פעמים רבות עברייני המס הם אנשים נורמטיביים בכל מישורי חייהם האחרים ולא היה מקום להקל עם המשיב בשל עובדה זו. עוד מלינה המדינה על כך, שבית משפט נתן משקל מכריע לעובדה שהמשיב הסיר את המחדל עובר לדיון בבית משפט קמא. המדינה טוענת כי גם הסרת המחדל כאן לא היתה "חלקה" ולא מתוך חרטה גמורה, אלא ככורח ולאחר שהמשיב נוכח שקיום ההסדר, גם מצידה של המדינה, מותנה בכך שיסיר את המחדל, או אז נאלץ לפעול בדרך זו. מכל מקום, הסרת המחדל כבר נלקחה בחשבון בעת שנרקם הסדר הטיעון ומשום כך לא היה מקום לתת לה משקל נוסף.

התביעה, ובהמשך גם הסנגור, מפנים לגזר דין שהוטל על מי שהיה שותפו של המשיב באותו עסק שמדובר בו, לפחות לתקופה של שנתיים (בהבדל מתקופה של 5 שנים שבה כאמור מדובר באשר למשיב שבפנינו). המדינה מפנה לכך שעל נאשם זה הוטלו 14 חודשי מאסר כאשר העבירות מצומצמות יותר. אליבא דסנגור דווקא עבירותיו של השותף (ארווס) היו חמורות יותר, שעל כן גם בהיבט זה לא נפלה שגגה מעם בית משפט קמא.

שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי אין מקום להתערב בתקופת המאסר, אולם יש מקום להתערב בקנס שהושת על המשיב.

להלן נימוקינו בקצרה:

מקובלים עלינו טיעוני התביעה באשר לחומרת המעשים המתבטאים בעובדות כתב האישום שבפנינו. לאורך 5 שנים ארוכות נהג המשיב בשיטת מרמה שקשה ובוטה ממנה קשה להעלות על הדעת. שתי קופות רושמות, תרגיל מתוחכם של הזנת נתונים כוזבים בדרך שפורטה לעיל, המשיב לא הפסיק את ביצוע העבירה מיוזמתו, לפיכך הנסיבות קשות ובנסיבות אחרות ייתכן והיה מקום לקביעת תקופת מאסר ארוכה יותר.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים. מדובר כאמור בהסדר טיעון חתום שהוגש לבית המשפט. אין מדובר בהסדר שנעשה כענין של מה בכך (הסדר "מסדרון") אלא הסדר שנערך כדת וכדין. המדינה הגבילה עצמה לעונש מאסר שברף העליון שלו לא יעלה על 18 חודש כאשר היא מותירה לסנגור לטעון כאוות נפשו. בנסיבות אלה כאשר הטיל בית משפט קמא על המשיב 12 חודשי מאסר, הרי התקופה דנן מצויה בתחום הציפיות של התביעה ולא נראה לנו כי יש מקום להתערב בה. אנו אומרים בפה מלא כי את כובד המשקל אנו מניחים במקרה זה על הסדר הטיעון. משום כך גם חשיבותו של המתחם שנקבע במקרה זה יורדת בערכה. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר, ייתכן שבנסיבות אחרות היינו נוטים לקבל את עמדת התביעה באשר לקביעת המתחם ובאשר למיקומו של המשיב בתוך המתחם, עדיין בנסיבות התיק הנוכחי כאשר המדינה הסכימה למה שהסכימה, איננו רואים לעסוק בכך. ככלל, ערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב בענישה. מקובל עלינו כי גם ענישה שתחומה בתוך הסדר טיעון איננה חסינה מפני התערבות, אולם ההתערבות המוגבלת בענישה תצטמצם עוד יותר כאשר מונח בפני בית המשפט הסדר טיעון.

לפיכך, ורק מטעם זה, אנו מותירים את תקופת המאסר בעינה.