עפ"ג 32560-10-14 מדינת ישראל נ' בלס

1.שוב בפנינו אירוע פלילי שבו מיוחסות לנאשם (המשיב שבפנינו להלן: "המשיב") תקיפה הגורמת חבלה ממש וכן חבלה במזיד ברכב, כל זאת על רקע של שימוש בדרך.

העובדות המפורטות בכתב האישום הן כדלקמן:

בתאריך 6.9.13, בתל אביב, ביקש המשיב להחנות את רכבו במקום חניה אשר עמד להתפנות. המתלונן בתיק זה ניסה להחנות את רכבו באותו מקום עצמו, לאחר שהמתין לפינויו של מקום החניה על-ידי הרכב שחנה שם עובר להגעתו. כאשר ראה המשיב את המתלונן מחנה את רכבו במקום החניה, יצא מרכבו, התכופף לעבר חלון הנהג ותקף את המתלונן בעודו יושב ברכבו בכך שהיכה בפניו בידיו. כתוצאה מכך נחבל המתלונן בפניו באופן שנגרם לו כאב ראש ותזוזה של שיניים.

בכתב האישום המקורי נטען כי המשיב גרם גם נזק לרכב, שעל כן כאמור יוחסה לו חבלה במזיד ברכב. בעקבות הסדר טיעון שמכוחו תוקן כתב האישום, נמחקה הוראת חיקוק זו מכתב האישום ונמחקה גם העובדה המתעדת אותה, כך שנותרה על הפרק "רק" העבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש פרטי החבלה פורטו לעיל.

בבית משפט קמא הודה המשיב שעל כן הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. טרם טיעונו לעונש הודיע סנגורו של המשיב לבית המשפט כי: "ברצונו להדגיש עובדות מסוימות שהיו באותו אירוע...". המחלוקת העובדתית שבפנינו נסובה בדיעבד רובה ככולה סביב אותן עובדות שטען המשיב במסגרת טיעונו לעונש.

2.התביעה העידה מטעמה את המתלונן, כעד לענין העונש. המתלונן העיד כי הוא ישב באוטו, רצה להחנות את רכבו, המשיב התנפל עליו, נתן לו שני "זבנגים" בראש ובפנים, "הוא שם ילד למעלה ונתן שני זבנגים עם כל הכח ואני לא הבנתי מה קורה". המתלונן לא נחקר בנושא זה, שעל כן זוהי המסכת העובדתית שהוכחה בפני בית משפט בנוסף להודאתו של המשיב בעובדות כפי שצוין לעיל.

המשיב מטעמו טען כי אשתו עמדה שם כדי לשמור על מקום החניה ולפתע הגיע המתלונן, נכנס לתוך מקום החניה ואשתו של המשיב "מעין נדחפת" (ר' עמ' 5 שורות 5-6 לפרוטוקול). על רקע זה פעל כפי שפעל, הוא "נלחץ" מהסכנה שהיתה צפויה לאשתו ועל כן כאמור תקף את המתלונן.

בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין מאסר על תנאי לעונש של מאסר של 6 חודשים. באשר למיקומו של המשיב בתוך המתחם קבע בית המשפט, כי הוא מצוי ברף הנמוך שעל כן הטיל עליו מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 500 ₪ וכן פיצוי למתלונן בסך 4,000 ₪.

על הענישה מערערת המדינה בפנינו.

3.לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא במתחם שקבע ושגה כמובן בתוצאה הסופית שאליה הגיע. המדינה מפנה לכך שמדובר באלימות על רקע שימוש בדרך, לרוע המזל - תופעה נפוצה ושגרתית. על המערכת המשפטית, כך לטענת המדינה, לתרום לנורמת התנהגות שתוקיע מעשים מסוג זה.

במקרה הנוכחי כל שקרה הוא שהמשיב הבין שמקום החניה שייעד לעצמו נתפס על-ידי אחר ועל רקע זה פעל כפי שפעל. המתלונן הוא כבן 65 (המשיב הוא כבן 45). המתלונן ספג נזק קשה. העובדות בהן הודה המשיב מאשרות כי נגרם לו נזק לפניו, כאבי ראש ותזוזה של שיניים. המתלונן עצמו העיד בבית המשפט ודיבר על פחדיו בעקבות האירוע נושא כתב האישום.