עפ"ג 31262-05-15 ע.(עציר) נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי אישום.

בכתב האישום המרכזי מדובר בנסיון התפרצות למגורים וכן בהיזק לרכוש במזיד.

בכתב האישום המצורף (תיק 13296-03-15) מדובר בשלושה אישומים.

כל אחד מהאישומים מדבר על נסיון פריצה לרכב תוך הפרת הוראה חוקית. ההוראה החוקית חייבה את המערער לשהות במעצר בית. המערער הפר הוראה זו, לא סתם הפר אותה אלא ביצע באותו מועד עבירה נוספת כמתועד בכתב האישום.

בית משפט קמא, כב' השופט ש. מלמד, הטיל על המערער בגין האישום בנסיון הפריצה לבית המגורים 8 חודשי מאסר בפועל.

בגין העבירות בתיק המצורף הוטלו על המערער העונשים הבאים: באישום הראשון מאסר בפועל למשך 3 חודשים, באישום השני מאסר בפועל למשך 5 חודשים, ובאישום הנוסף 3 חודשים.

נגד המערער היו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי, מאסר על תנאי אחד למשך חודשיים ומאסר על תנאי נוסף למשך חודש.

סיכום תקופות המאסר שהוטלו בתיק הנוכחי ביחד עם המאסרים על תנאי שהופעלו עולה ל-22 חודשי מאסר, ועל תוצאה עונשית זו מלינה הסניגורית בפנינו.

2.בהודעת ערעור מפורטת תוקפת הסניגורית את החלטתו של בית משפט קמא להטיל על המערער עונש בנפרד בגין כל אירוע מהאירועים המתועדים בשלושת האישומים בתיק 13296-03-15. עוד היא מלינה לעניין קביעת מתחם הענישה בגין אישומים אלה, כמו גם באשר לקביעת מתחם הענישה באשר לנסיון ההתפרצות.

טענה נוספת שהעלתה באת כוח המערער הינה כי המערער קרוב לסייג האחריות הפלילית כאמור בסעיף 40 ט(9) לתיקון 113, דהיינו, מצבו הנפשי: "לעניין גזר הדין ההגנה אינה נדרשת להוכיח כי מדובר במחלת נפש אשר פוטרת מאחריות פלילית אלא די בהפרעה נפשית אשר יש בה כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם..." (ראה סעיף 27 להודעת הערעור).

3.בדיון בפנינו הבהירה הסניגורית כי עיקר טרונייתה היא לא על מתחם הענישה והענישה בפועל שהוטלו בתיק ההתפרצות אלא על הענישה הנפרדת בגין כל אחד מהאישומים בתיק הנוסף.

באשר למצבו הנפשי של המערער הסכימה הסניגורית כי לא הוגש כל תיעוד רפואי בנושא זה, האינפורמציה היתה קיימת מלכתחילה בתסקיר שירות המבחן כשהכוונה היא לתסקיר המעצר שמטבע הדברים לא הונח לא בפני בית משפט קמא ואף לא בפנינו.