עפ"ג 30799-01-16

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 3/12/15 בת"פ 53006-06-13, ת"פ 37384-01-14 ות"פ 22348-04-14.

כללי

1.אשמת המשיב נקבעה על יסוד הודאתו בשלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית והוא נדון ל – 200 שעות של"צ וחתימה על התחייבות עצמית. הערעור מופנה כנגד אי ההרשעה וכנגד קולת העונש.

2.המשיב הודה בשלושה כתבי אישום שונים, שצורפו, לפיהם הפר שלוש פעמים צווי איסור כניסה לאזור יהודה ושומרון, שהוצאו על ידי האלוף הפיקוד ומתייחסים באופן אישי למשיב. העבירות בוצעו בימים 25.6.13, 18.1.14 ו – 31.3.14 ולא לוו בעבירות נוספות.

טענות הצדדים

3.המערערת טענה כי נוכח סוג העבירות, נסיבותיהן, הישנותן ותכיפותן, יש להרשיע את המשיב ולגזור עליו עונש הולם ומרתיע. המשיב הפר במשך שלוש פעמים את צו האלוף שהוטל עליו באופן אישי, ובחלק מהמקרים עשה כן כאשר תלוי ועומד נגדו הליך פלילי. נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על מידת פגיעה רבה בערך המוגן של שלטון החוק והגנה על הסדר הציבורי. אין מדובר בהפרות טכניות, אלא בכך שהמשיב גילה זלזול עמוק בהוראות החוקיות שהוצאו נגדו. עוד נטען כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הדרושים להימנעות מהרשעת נאשם, הן נוכח סוג העבירות והן נוכח העדר נזק עתידי קונקרטי ומוכח לנאשם. לעמדת המערערת, בית משפט קמא שגה בהתחשבו באפשרות תיאורטית לפיה עלול להיגרם למשיב נזק כלשהו בתחום התעסוקתי או התדמיתי והגדיר מחדש מהות נזק קונקרטי. נטען עוד כי לא היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן כלשונה. אמנם העבירה אינה מהחמורות, אולם היא חמורה לעצמה, במיוחד כאשר היא חוזרת ונשנית וכאשר המשיב הבין משמעות מעשיו. אין מקום להותיר אי הרשעה בלא מאסר מותנה, והעונש, בסופו של דבר, מקל מאוד ומצדיק התערבות באופן שהמשיב יורשע ויוטל עליו רכיב עונשי חמור מאשר עונש השל"צ שהוטל עליו.

ב"כ המשיב טען כי בית משפט קמא לא שגה בהחלטתו ובוודאי לא באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור. הדבר שהיה נכון לעשותו, מטעם המדינה, היה לקבל את המלצת שירות המבחן לנוכח נסיבות חייו המורכבות של המשיב והצפי לעתיד. בית משפט קמא היה ער לנתונים אלה. נטען כי נעשה שימוש באי הרשעה באופן רווח יותר, בנסיבות מתאימות כגון העדר עבר פלילי וגיל צעיר. יש מקרים בהם השיקום זועק מתוך התיק, וכך מקרה זה לאור נסיבותיו המיוחדות של המשיב. המשיב התחתן, עובד ומנהל אורח חיים נורמטיבי. מכל אלה, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא וההחלטות עליהן נסמכה המערערת אינן דומות לענייננו, תוך שבאה הפניה לפסקה התומכת, לטענת הסנגור, באי הרשעה.

תסקיר שירות המבחן

4.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב, יליד 1993, עולה כי הינו נשוי ומתגורר בנצר חזני, עובד בתחום הבניה ביד בנימין, ללא עבר פלילי, בעברו פונה מביתו ביישוב עצמונה במהלך ההתנתקות. הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה, הסביר כי בפעמיים הראשונות לא תפס את הצו כמשמעותי כלפיו וזלזל בו, אך לאחר מכן החל להפנים את ההגבלה, ובפעם השלישית הפר את הצו מתוך פזיזות. שירות המבחן התרשם כי ההליכים המשפטיים ונישואיו של המשיב גרמו לייצוב משמעותי בחייו, וכי מדובר בצעיר בעל יכולות בינאישיות ותפקודיות רבות. הומלץ להימנע מהרשעתו על מנת שלא לחסום בפניו אפשרויות תעסוקתיות בעתיד ולהטיל עליו של"צ.

דיון

5.המשיב ביצע את העבירות בגיל 20, מבלי שנלוו להן עבירות נוספות, הסביר כי ביצען בפזיזות וכיום הוא מכיר בחומרת מעשיו ומשמעותם. כמו כן, לזכות המשיב עומדים גילו הצעיר, הודאתו במיוחס לו, האחריות שלקח על המעשים, הבעת חרטה מצידו, העדר הרשעות קודמות בעברו, וכן נסיבות חייו, שפורטו בתסקיר שירות המבחן, ובכלל זה השפעת ניתוקו מביתו בעבר. כיום המשיב נשוי ועובד באופן יציב. יחד עם זאת, המשיב הפר שלושה צווים שהוצאו באופן אישי נגדו על ידי אלוף הפיקוד, בתוך טווח זמנים קצר ובאופן המצביע על זלזול וקלות ראש בשלטון החוק ובסדר הציבורי. שתיים מתוך שלוש ההפרות ביצע המשיב בעת שהיו תלויים הליכים פליליים כנגדו בגין הפרת הצווים. מדובר, כאמור, בשלושה אירועים חוזרים ונשנים, כאשר בכולם הפר המשיב צו שניתן כחוק. חומרת התנהלותו נובעת מכך שאין מדובר באירוע אחד בלבד, אלא בהתנהגות עקבית, באירועים ששנו וחזרו, תוך זלזול בוטה בצו ובמשתמע ממנו. לא ניתן לקבל התנהלות מפרת חוק באופן כה גס. בנוסף, בעניינו של המשיב לא התקיימו הכללים המאפשרים הימנעות מהרשעה. על כן, הערעור מתקבל. המשיב מורשע בעבירות אותן נקבע שעבר.