עפ"ג 30495-10-14 אלחרר נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. על-פי העובדות בהן הודה בתאריך 9.1.12 החזיק ב- 3 פלטות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ- 300 גרם שלא לצריכה עצמית.

לאחר הודייתו הופנה המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בדיעבד תסקיר שירות המבחן עומד בפנינו ומשמש נדבך חשוב בטיעוניו של הסנגור.

בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון מכוחו הגבילה עצמה המדינה למאסר של 4 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בסופו של יום, זהו העונש שהטילה כב' השופטת קמא ועל כך הערעור בפנינו.

על אלה עמדה כב' השופטת קמא בגזר הדין:

המדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה חמורה שמצריכה ענישה בהתאם.

הכמות שמדובר בה היא כמות מאסיבית, 3 פלטות סם ששוקלות יחד 292 גרם נטו.

הסם מסב נזקים קשים וחמורים הן בהיבט האישי והן בהיבט החברתי.

כיוון שכך סברה כב' השופטת קמא, כי אין מקום להיענות לעתירה שהושמעה בזמנו בפניה, קרי: אין לסיים את ההליך באי הרשעה.

לענין העונש קבעה כב' השופטת קמא, כי המתחם הראוי הוא בין 3 חודשים בפועל ל- 10 חודשים, כאשר הכוונה היא ל-3 חודשים ברף התחתון שירוצו מאחורי סורג ובריח. בסופו של דבר, בשלב מיקומו של המערער בתוך המתחם קבעה כב' השופטת קמא כי: "החלטתי לחרוג מתחת לרף התחתון של המתחם ואאפשר לנאשם לרצות עונש מאסר בעבודות שירות אם ימצא מתאים". כאמור, על המערער הוטלו 4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ובנוסף מאסר על תנאי וקנס.

על הענישה הערעור בפנינו. אמרנו על הענישה משום שזוהי העתירה המופיעה בסופה של הודעת הערעור. בשורה התחתונה, עותר הסנגור: "לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולהורות על ביטול עבודות השירות...". חרף העובדה שזו העתירה בהודעת הערעור, את הטיעון בפנינו פתח הסנגור בעתירה אחרת והיא להורות על ביטול ההרשעה.

כדי להסיר נושא זה מעל הפרק נאמר כדלקמן:

מן הדין לדחות טענה זו ולו משום שלא הועלתה כלל בהודעת הערעור ונטענה רק בעל-פה.

מעבר לנדרש נוסיף, כי גם לגופו, אפילו אנו מתעלמים מעיתוי העלאת הטענה, אין בה ממש וצדקה כב' השופטת קמא כאשר לא סברה כי זהו התיק לסיום ההליך באי הרשעה. מדובר ב- 3 פלטות סם. המשקל כבר צוין לעיל ולא הועלו נסיבות חריגות שמצדיקות סיום ההליך באי הרשעה.

באשר לענישה: