עפ"ג 29107-06-15 פאדי דרוויש (במעצר) נ' מדינת ישראל

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט מרדכי כדורי) מיום 27.5.2015 בת"פ 51051-02-15.

2. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ונגזרו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים וחצי החל מיום מעצרו, 17.2.2015; הפעלה במצטבר של מאסר על תנאי של 5 חודשים מתיק 18499-02-12; ומאסר על תנאי למשך 6 חודשים.

3. המערער אינו טוען כנגד עונש המאסר שנגזר בתיק הנוכחי, ולדבריו "נכון עשה בית משפט קמא עת גזר על המערער 2.5 חודשי מאסר בפועל בגין העבירה הנ"ל..." (סעיף 4 להודעת הערעור).

הערעור נסב על הפעלת המאסר על תנאי כולו במצטבר.

4. לטענת ב"כ המערער, היה על בית המשפט לקבוע כי העונשים ירוצו בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על 5 חודשים. לדבריו, המערער הודה בשלב מוקדם של ההליכים, נטל אחריות על מעשיו וכבר במשטרה הודה ושיתף פעולה עם חוקריו. לדברי ב"כ המערער, לא נפגעו הערכים המוגנים פגיעה של ממש ולא התווספו להחזקת הסכין רכיבים מחמירים נוספים כלשהם לחובת המערער.

נטען כי התוצאה הסופית, של 7.5 חודשי מאסר בפועל, מביאה למסקנה כי בית-משפט קמא התעלם מכל מה שהוזכר לזכותו של המערער.

5. ב"כ המשיבה טענה כי על פי סעיף 58 לחוק, הכלל הוא הצטברות העונשים. לדבריה כל השיקולים לקולא שמפרט ב"כ המערער אינם רלוונטים לשאלת הצטברות או חפיפת העונשים, והם נלקחו בחשבון בגזירת העונש בתיק הנוכחי. לפיכך ביקשה לדחות את הערעור.

6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בגזר דינו של בית-משפט קמא, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

7. הלכה פסוקה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם טעתה הערכאה הדיונית טעות של ממש או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו למשל ע"פ 1880/14 עמעש נ' מדינת ישראל (19.11.14); ע"פ 448/14 מדינת ישראל נ' אזולאי (24.11.14); וע"פ 4235/14 ראאד חאטיב (3.2.15)).