עפ"ג 28931-05-14 מדינת ישראל נ' בלאן

השופט ד"ר מנחם רניאל:

1.זהו ערעור על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת אורית קנטור) מיום 10.4.14, לפיו נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, ו- 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע במשך 3 שנים.

2.המשיב הורשע לפי הודאתו בכתב אישום שייחס לו עבירת התפרצות לבית מגורים, שהיא עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, שעונשה 7 שנות מאסר. נסיבות העבירה בה הודה המשיב והורשע, הן שביום 22.12.13, בסמוך לשעה 18.30, יצאה המתלוננת מדירתה בבית האבות בני ברית בחיפה לכיוון חדר האוכל. בסמוך ל- 18.38, התפרץ המשיב לדירה, באופן שטיפס למרפסת, נכנס פנימה דרך דלת הכניסה מהמרפסת, חיטט בארונות, הוציא את הבגדים לריצפה, וזאת בכוונה לגנוב דברי ערך מהדירה.

3.המשיב הוא בן 51 (יליד 1963), נשוי ללא ילדים. לפי גיליון הרשעות קודמות שהוצג, הורשע בעבירות שונות שביצע עד שנת 1993, דהיינו לפני 21 שנים. ב"כ המשיב טענה, לראשונה בפנינו, שלא ניתן היה להציג את הרשעותיו מכיוון שהן התיישנו ולאחר מכן נמחקו. טענה זו, דינה להידחות, משום שהמשיב הורשע לאחרונה באוקטובר 1997. מאז אמנם חלפו 7 שנות ההתיישנות, כאמור בסעיף 14 (א) (1) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א - 1981, אך לא חלפו 10 שנים מאז ההתיישנות, כאמור בסעיף 16 (א) לאותו חוק, אלא יחלפו רק באוקטובר 2014. על כן, ניתן להציג את גליון ההרשעות הקודמות.

4. כבר עתה אומר, שאיני רואה בהרשעות הקודמות של המשיב, בגין עבירות עד לפני 21 שנים, שיקול בעל משמעות בקביעת עונשו של המשיב, במיוחד לאור העובדה שלאחר העבירה האחרונה, בשנת 1995, עבר גמילה מסמים, שהיו בסיס לעיקר העבירות שעבר. מאז 1995 ניהל המשיב אורח חיים נורמטיבי. הוא עבד בבית האבות שבו ביצע את העבירה משך כעשר שנים, ולאחר מכן, עד מעצרו, עבד משך כשנתיים וחצי בבית החולים האיטלקי.

5. על פי תסקיר שירות המבחן, המשיב לא הביע מוטיבציה להשתלב בתהליך טיפולי, אך שירות המבחן התרשם שהמשיב תיפקד באורח נורמטיבי ויציב תוך הימנעות מפלילים משך שנים רבות, הפיק לקח משמעותי מהסתבכותו הנוכחית, ומיצוי הדין עימו עלול להוביל לרגרסיה משמעותית בתפקודו. לכן המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה, מבלי לבוא בהמלצה טיפולית. קצינת המבחן לא התרשמה שיש למשיב יכולות וכוחות מספקים להיתרם מתבליך טיפולי בשלב זה.

6.המשיב התקשה להסביר את מניעו לביצוע העבירה ואמר שמדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את התנהלות חייו, והוא חש צער, בושה וחרטה על מעשיו והתנהלותו.

7.לטענת המערערת, העבירה שביצע המשיב חמורה ומחייבת גישה עונשית מחמירה, במיוחד כאשר היא מכוונת כלפי קשישים. על כן, יש להטיל מאסר בפועל על מי שמבצע עבירה זו. המשיב כבר הסתבך בפלילים, ואף נשא עונש מאסר בפועל. הדבר לא הרתיע אותו. שיקול נוסף לחומרה, שלא נלקח בחשבון בצורה מספקת לטענת המערערת, הוא העובדה שהמשיב עבד בבית האבות שאליו פרץ כעשר שנים, והכיר את המקום ואת סדריו לפני ולפנים. נסיבות אלה מחייבות אי היענות להמלצת שירות המבחן, והטלת מאסר מאחורי סורג ובריח. יש להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס הצר של המשיב ולא להטיל עליו עונש חינוכי בדמות עבודות שירות. ב"כ המערערת הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה.

8.לטענת המשיב, הגם שאין להקל ראש בחומרת העבירה, מדובר בעבירת התפרצות ברף הנמוך שלה, ללא עבירת גניבה המצורפת לה. בית המשפט שקל את כל השיקולים נכונה, ואם יוחזר המשיב מאחורי סורג ובריח, עלולים להחזירו למקום האפל ממנו נחלץ כאשר נגמל מסמים. ב"כ המשיב הוסיפה והפנתה לזוגיותו של המשיב, לחוליה של אימו, שנפטרה בינתיים, ולמצוקתו עקב העדר ילדים. היא הסכימה, שפריצה לבית אבות היא נסיבה לחומרה, וכי אכן נגרם למתלוננת נזק מעצם הפריצה ופיזור בגדיה. המתלוננת היא שסבלה טראומה, ואין זה משנה שהמשיב לא גנב דבר בסופו של דבר. היא גם אישרה, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא שהמשיב לא ריצה עונש מאסר בפועל מעולם, שהמשיב אכן ריצה עונש מאסר בפועל. ב"כ המשיב הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה, לפיה עונש של עבודות שירות אינו עונש חריג לעבירה זו.