עפ"ג 28290-07-13

ביום 18.12.12 הורשע המערער בת.פ. 32913-08-11, בבית משפט השלום בירושלים, על סמך הודאתו בביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (להלן – החוק). בנוסף, באותה הכרעת הדין, המערער הורשע בת.פ. 3503-11-11 על סמך הודאתו, בביצוע שני מעשה תקיפה, עבירה לפי סעיף 3(א)(5) לחוק; הטרדה מינית, עבירה לפי סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998; פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 2 בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981; ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) בחוק. ביום 9.7.13 גזר כב' השופט אלכסנדר רון על המערער 16 חודשי מאסר בפועל, פיצוי וקנס. ביום 14.7.13 ערער המערער על חומרת העונש, וביום 16.7.15 אנו קיבלנו את הערעור. במסגרת פסק הדין בערעור המרנו את עונש המאסר בפועל לעונש מאסר של שישה חודשים, אותם יבצע המערער בעבודות שירות (בפסקה 20). עוד קבענו (בפסקה 21) כי במשך שנתיים ממועד מתן פסק הדין המערער יהיה נתון לצו פיקוח, כאמור בסעיף 12 בחוק ההגנה על הציבור מפני עבירות מין, תשס"ו-2006 (להלן – חוק ההגנה על הציבור). משכך הורינו כלהלן:בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתנו באשר לצו הפיקוח, שניתן במסגרת פסק דין, שניתן ביום 16.7.15, במותב תלתא שבראשותי. עובדות המקרה הצריכות לעניין הן כלהלן:

1. 1.1המערער יתייצב ביחידת הפיקוח תוך שבעה ימים ממתן פסק הדין וימסור שם את פרטיו כאמור בסעיף 20(א) בחוק הגנה על הציבור;

   1.2 המערער ייפגש עם קצין הפיקוח במועדים ובתדירות שיקבע הקצין מעת לעת;

   1.3 המערער ישתף פעולה עם קצין הפיקוח ויתייצב לביצוע הערכות מסוכנות כפי שיידרש;

   1.4 המערער ימשיך בהליך הטיפולי בו החל ויבצע כל פעולה אחרת לה יידרש על ידי שירות המבחן, לצורך המשך שיקומו;

   1.5 אם לא יקיים המערער את תנאי הצו, יודיע קצין הפיקוח על כך לבית המשפט, והמערער ייעצר מיידית ויובא בפני שופט.

2. ביום 20.8.15 הגיש לפרקליטות, סג"ד אסף אזורי, מפקד יחידת צור – היחידה לעברייני מין, המלצה להטלת צו פיקוח, במסגרתו יוטלו על המערער ההגבלות ותנאי הפיקוח הבאים:

   2.1 שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, חובת קיום מפגשים עם קצין הפיקוח, במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת;

   2.2 חובה להגיע למרכז הארצי להערכת מסוכנות לקראת תום תקופת הפיקוח לצורך הערכת מסוכנותו המינית העדכנית על מנת לשקול הצורך בהארכת צו הפיקוח;

   2.3 איסור התחברות או שהייה ביחידות עם קטינות לאור נסיבות ביצוע העבירה. כן המליץ כי יוכל לשהות בקרבת בנות משפחה, בנוכחות בגיר נוסף המודע לעבירה (זאת המליץ למרות שלא ניתן להצביע על פדופיליה, אך מאחר שקורבנותיו כללו גם קטינות ומאחר שהמערער טען כי נטייתו היא לחבור לקורבן חלש המתקשה להגן על עצמו);

   2.4 איסור נסיעה בתחבורה ציבורית ללא לווי בגיר מודע, אולם מתן אפשרות לנסוע במוניות שרות כל עוד לא ישב בסמיכות לנשים (זאת משום שבמוניות שירות רמת החיכוך נמוכה יותר);

   2.5 איסור החזקה/צריכה פורנוגרפיה בכל אמצעי לרבות במכשיר נייד, כאשר שימוש באמצעים אלו יעשה רק לאחר ביצוע חסימה מתאימה. זאת משום שלפי המערער עבירותיו בעקבות צפייה תדירה בפורנוגרפיה ולאור הקביעה המחקרית כי צפייה בפורנוגרפיה בקרב עברייני מין מגבירה מסוכנות;

   2.6 איסור לעבוד בין בתמורה ובין בהתנדבות בעבודה הכרוכה בשהייה ביחידות עם נשים וקטינות, אלא אם קצין הפיקוח מצא כי אין במקום עבודה נתון משום סיכון לציבור.

3. נוכח המלצה זו הגישה הפרקליטות בקשה לפי סעיף 12 בחוק הגנה על הציבור, ליתן צו פיקוח ומעקב. הבקשה הוגשה לבית משפט השלום, אשר דן, כאמור, בתיקים הפליליים של המערער. בדיון (ביום 8.10.15) התנגד המערער להטלת צו הפיקוח, בין השאר, בטענה כי בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בבקשה. באותו היום קבע השופט רון כי מאחר "...שעל הפרק אך שאלת פירוטן של המגבלות שיחולו על הנאשם על פי החוק האמור, מוסמך בית משפט השלום לנושא, גם אם כבר נקבעה המסגרת על ידי בית המשפט המחוזי, במסגרת גזר הדין" (עמ' 19 שורות 1-3). משכך, החליט השופט רון להטיל על המערער את התנאים והמגבלות אותן ביקשה הפרקליטות, למעט זו הנוגעת לאיסור המערער להחזיק או לצרוך פורנוגרפיה. המערער הגיש לבית משפט זה ערר על החלטה זו (ע"ח 27405-10-15). ביום 22.10.15 קיבל כב' השופט דוד מינץ את עררו, בקובעו כלהלן:

   בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי העורר יהיה נתון לצו פיקוח, לתקופה של שנתיים, ויחולו עליו למעשה המגבלות הקבועות בסעיף 13(א) לחוק בלבד. בית המשפט המחוזי לא ביקש כי תבוא בפניו המלצת יחידת הפיקוח, וגם לא קבע כי תובא המלצת יחידת הפיקוח בפני בית משפט השלום אשר יקבע מצדו מגבלות נוספות מתוך רשימת המגבלות המנויות בסעיף 13(ב) לחוק. לו סברה המשיבה כי נפל פגם בהחלטה זו או כי נפל פגם בכך שלא התבקשה המלצת יחידת הפיקוח, שלאחריה היה מקום להטיל מגבלות לפי סעיף 13(ב) לחוק, יכלה לנקוט בדרך של הגשת ערעור או למצער בדרך של הגשת בקשה להבהרת ההחלטה או תיקונה וכיו"ב בקשות. חרף זאת, בחלוף כמעט שלושה חודשים, המשיבה הגישה בקשה חדשה לחלוטין בפני בית משפט השלום שכותרתה "בקשה לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006", במסגרתה ביקשה כי בית משפט השלום יקבע תנאי פיקוח לפי סעיף 13(ב) לחוק, בהתבסס על המלצת יחידת הפיקוח.