עפ"ג 28163-10-16 ר. נ' מדינת ישראל

זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר למערער, מר מ. ר. , בבית-משפט השלום בחיפה, בידי סגנית הנשיאה הנכבדה, השופטת אורית קנטור, ביום 12 ספט' 2016, במסגרת תיק פלילי 36626-03-15.

המערער הורשע בבית-משפט השלום על-סמך הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן ואשר ייחס לו שורה של עבירות שביצע בין השנים 2011 ו-2014.

הוא הורשע במסגרת פרט האישום הראשון שבכתב-האישום בעבירה שעניינה גניבה בידי עובד, בניגוד לסעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי מקרים); בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, בניגוד לסעיף 423 לחוק העונשין (ריבוי מקרים); מרמה והפרת אמונים בתאגיד, בניגוד לסעיף 425 לחוק העונשין (ריבוי מקרים).

במסגרת פרט האישום השני הורשע בביצוע העבירות הבאות:

השמטת הכנסה מתוך דו"ח על-פי הפקודה, בניגוד לסעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (ריבוי עבירות); שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, בניגוד לסעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (ריבוי עבירות).

עובדות ההרשעה

עובדות ההרשעה היו, בעיקרן, אלו:

המערער כיהן כבעל מניות וכדירקטור בחברת מפעלי-ים (חברה המתחזקת את "החוף השקט" בחיפה ואת החניון הסמוך אליו) וכמנהל החוף במשך כ-11 שנים (בין היתר בתקופה שמיום 1.1.11 עד יום 16.6.14). במסגרת עבודתו, היה המערער אחראי על הניהול השוטף של החניון ועסק בפעולות הבאות: תחזוק החניון, ניהול העובדים, איסוף כספי ההכנסות והפקדתם בבנק; ריכוז חומר הנהלת החשבונות והזמנת הדפסת כרטיסי חנייה מבית-דפוס.

בכל חודש, נהג המערער להנפיק לחברה חשבונית מס על-שמו ולקבל בהתאם לה שכר בעד עבודתו. בשנים 2014-2011 עמדו מחירי כרטיסי הכניסה לחניון על 25-20 ₪. רווחי החברה התחלקו מדי חודש בין בעלי-המניות. התשלום עבור הכרטיסים נגבה מבעל-הרכב בידי עובדי החניון בתמורה לקבלת כרטיס חנייה. המערער נהג למסור לעובדים פנקסים המכילים 100 כרטיסים מדי חודש, כשהכרטיסים מסופררים בסדר רץ מדי שנה. את התקבולים ואת פנקסי החנייה הריקים נהגו העובדים למסור למערער מדי תקופה; המערער מצדו היה מפקיד את התקבולים בחשבון החברה ומעביר את תעודות המשלוח והקבלות להנהלת-החשבונות של החברה.

בתקופה הרלבנטית לכתב-אישום זה גנב המערער חלק מהכנסות החניון שהתקבלו לידיו ולא דווחו להנהלת-החשבונות בסך כולל של 850,000 ₪.

על הנאשם חלה, מכוח החוק, חובת דיווח לשלטונות המס על הכנסותיו מדי שנה; בשנים 2012-2013 אכן הגיש המערער דו"חות-מס על הכנסותיו אך השמיט מהם את הכנסות-המעילה שאותה ביצע במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס.

הטכניקה אותה נקט המערער בביצוע המעילה היתה זו – הוא הזמין מבית-דפוס פנקסים, המכילים מספרים סידוריים כפולים כדי למסור (באמצעות עובדי החניון) ללקוחות את הכרטיסים הכפולים תמורת תשלום בלי לדווח על ההכנסה הנוספת ממכירתם להנהלת החשבונות של החברה. כך הוא נטל לכיסו כספים אלה, שהיו שייכים לחברה.

בשנים 2011-2014 הוא מסר לעובדי-החניון ללא ידיעתם לפחות מאה פנקסים המכילים כרטיסים כפולים לצורך מסירת כרטיסי חנייה כפולים ללקוחות תמורת תשלום מצד הלקוח. עובדי החניון מכרו את הכרטיסים הכפולים ללקוחות והעבירו את התמורה לידי המערער, אשר שלשל את הכספים לכיסו ללא הסכמת החברה ובמרמה כשהוא מתכוון לשלול את הכספים מבעליהם שלילת-קבע.

המערער השמיט מדו"חותיו האישיים לרשויות המס את הכנסותיו המפורטות לעיל בסך כולל של 850,000₪ ובדרך ערמה זו התחמק מתשלום המס המתחייב בגין הכנסות ע"ס של 850,000 ₪.

העונש שהוטל בערכאה הראשונה והנימוקים להטלתו

העונש שהוטל על המערער בגין עשיית המעשים והעבירות הנ"ל היה כדלקמן –