עפ"ג 27047-01-16 אבו זינה(אסיר) נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט קמא במסגרת הסדר דיוני ועל סמך הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, העבירות הן: התפרצות למקום מגורים וכן התחזות כאדם אחר במטרה להונות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בנוסף, צירף המערער שני תיקים נוספים שעניינם שהייה בישראל ללא היתר כדין.

בית משפט קמא הטיל על המערער בגין כל העבירות שבהן הורשע מאסר למשך 20 חודשים. נגד המערער היו תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, האחד בן 10 חודשים והשני בן 6 חודשים. המאסרים המותנים הופעלו בחופף אחד לשני ובמצטבר לעונש המאסר בתיק הנוכחי, כך שסה"כ על המערער לרצות 30 חודשי מאסר.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

אנו רואים לציין כי הודעת הערעור הוגשה ללא נימוקים, ניתנה החלטה של מותב זה ולפיה, אי הגשת נימוקי הערעור תביא למחיקת הערעור כמצווה בחוק ובכל זאת הנימוקים לא הוגשו. כבר מטעם זה ניתן היה לדחות את הערעור. עדיין ראינו לנכון משהובא המערער לשמוע את דבריו וליתן פסק דין לאחר שמיעת הדברים.

לאחר ששמענו איננו סבורים כי יש מקום להתערב בענישה. העבירות שמדובר בהן בכתב האישום המקורי הן עבירות קשות שבוצעו בנסיבות קשות. המערער טיפס על סורגי דירתה של המתלוננת, ניפץ את שמשת החלון, עקר את החלון ממקומו, נכנס לדירה והתנהג כמקצוען מוחלט בכך שנעל את דלת הכניסה לדירה על –מנת למנוע את הכניסה לדירה בזמן ביצוע העבירה. למקצוענות מצטרפת גם העובדה כי המערער עבד כאשר ידיו מכוסות גרביים כדי למנוע אפשרות לזיהוי מאוחר יותר.

בפועל הצליח המערער לגנוב רכוש מהדירה שכלל: טלפון נייד, תכשיטים ורכוש נוסף. אם לא די בכך, המערער הופתע על-ידי שוטרים שעמדו למטה, ניתן היה לצפות שנוכחותם של השוטרים תביא אותו לכלל מסקנה כי הוא נתפס בכף ומכאן ואילך אין ברירה אלא לשתף עמם פעולה, אלא שלא כך נהג המערער. המערער קפץ מהקומה השניה, ניסה לברוח ומאוחר יותר גם הזדהה באמצעות תעודת זהות מזויפת שגם אותה כמובן הכין מראש.

הוא שאמרנו, עבירות קשות שמחייבות ענישה הולמת. לכך מצטרפות העבירות של שהייה בישראל שלא כדין.

העונש שהטיל בית משפט קמא הוא עונש הולם וראוי שמייצג נכונה את חומרת העבירות ועולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת ועיקרון ההלימה. בית המשפט נתן משקל לאותם דברים עצמם עליהם חזר המערער גם בפנינו: "הרצון שהביע הנאשם להשתלב לאחר מאסרו בהליך טיפולי". לצד זאת נתן בית המשפט משקל לעברו המכביד יחסית של המערער הכולל שורה של הרשעות קודמות, הנה כי כן כל נימוק רלוונטי נלקח בחשבון.

למותר לציין, כי עצם העובדה שמאסרים על תנאי לא הרתיעו את המערער, מצביעה על כך שצדק בית המשפט כאשר קצב את תקופת המאסר כפי שקצב.

לא ראינו ממש בערעור זה ואנו דוחים אותו.