עפ"ג 25795-01-15 מרקוס נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט אביהו גופמן, סגן נשיא), שניתן בת.פ. 17850-10-11, ולפיו הורשע המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). על המערער נגזרו 6 חודשי מאסר אשר ירוצו ב וכן מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך 3 שנים עבירות בהן הורשע. כן נגזר עליו לשלם פיצוי למתלונן בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו ב-10 תשלומים שווים חודשיים ורצופים של 4,000 ₪ החל מיום 1.8.15 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. הערעור מופנה נגד הרשעת המערער בעבירה שבה הורשע, כאמור, ולחילופין נגד דחיית עתירתו לביטול הרשעתו ובד בבד נגד חומרת העונש שהושת עליו.

האישום ותשובת המערער לאישום:

כאמור, כתב האישום ייחס למערער עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 10.10.08 קיבל המערער מרשות הטבע והגנים היתר מיוחד לפגיעה בחזירי בר ותנים במושב עופר, לצורך מניעת נזק לחקלאות. על פי ההיתר מוטלת על הנאשם חובה, כתנאי נוסף להיתר ביצוע הציד, לדווח לרכז הביטחון השוטף של המושב (להלן: "הרב"ש") ולבעלים של החלקה בה הוא אמור לבצע את הצייד. בתאריך 20.10.08, סמוך לשעה 19.00, הגיע המערער למושב עופר למטרת הצייד, אך לא דיווח לרב"ש אודות הגעתו וזאת בניגוד לתנאי ההיתר. סמוך לשעה 21.00, עת שישב במארב ע"מ לצוד את החיות, צעד המתלונן יאן לוי לעבר רכבו בשביל עפר. המערער, שסבר שמדובר בעדר חזירים, ירה לעברו מבלי לוודא שאכן מדובר בחזירים ופגע במתלונן. כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בירך וברך ימין, אושפז לתקופה ארוכה ועבר מספר ניתוחים. על פי סעיף 6 לכתב האישום, המערער התרשל בכך שלא דיווח לרב"ש כפי שנדרש לעשות על פי ההיתר, לא נקט בכל אמצעי לוודא שאכן הוא יורה בחיה, ביצע ירי למטרה מבלי לבדוק זהותה, לא הבחין במתלונן שעה שירה לעברו, וככלל, לא נקט באמצעי זהירות נדרשים טרם ביצוע הירי. על פי סעיף 7 לכתב האישום, מדובר בהתנהגות נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה שלא כדין באמצעות נשק חם, תוך אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים.

יצוין שהמערער הודה ברוב עובדות האירוע – באשר להימצאותו בזירת האירוע באותו יום, בירי מנשקו, ובפגיעה במתלונן מאותה ירייה אשר ירה. המערער הכחיש את כל שאר מרכיבי העבירה שיוחסו לו בכתב האישום. המערער טען שהוא ראה חזירים והיה בטוח שמדובר בבעלי חיים ורק לאחר מכן ירה לעברם. עוד טען המערער שעובר לישיבתו במארב הוא דיווח על כך, הן לבעל החלקה והן לרב"ש, באמצעות אחר. המערער הודה בפגיעה במתלונן, אך הכחיש את היקפה הנטען. המחלוקת בין הצדדים נסבה הן באשר להיבט העובדתי, בשאלה האם עמד המערער בתנאי ההיתר שניתן לו ובשאלה אם נקט באמצעי הזהירות הנדרשים לפני ביצוע הירי, והן באשר להיבט המשפטי, בשאלות האם התקיימו יסודות העבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין, מידת הרשלנות הדרושה לשם הרשעה בעבירה זו והאם המאשימה עמדה בנטל בנסיבות התיק.

הכרעת דינו של בימ"ש קמא:

בימ"ש קמא קבע בהכרעת הדין כי אין מחלוקת כי בתאריך 10.10.08 קיבל המערער (הנאשם שם) היתר מרשות הטבע והגנים לצוד חזירי בר ותנים בתחום מושב עופר לצורך מניעת נזק לחקלאות. נקבע כי אין גם מחלוקת כי על פי ההיתר היה היתר לירי בצורת מארב במרחק של פחות מ- מיישוב. כן נקבע כי אין גם מחלוקת כי על פי ההיתר, התנאי לצייד היה תיאום עם בעל החלקה ועם הרב"ש. עוד נכתב כי אין מחלוקת כי בתאריך 20.10.08 בשעות הערב הגיע המערער למושב עופר למטרת הצייד וכי בעת שישב במארב ירה לכיוון המקום שסבר שעוברים בו חזירים ובסופו של דבר פגע במתלונן אשר הלך לעבר רכבו בשביל עפר. נכתב כי אין גם מחלוקת שהמתלונן אושפז כתוצאה מפגיעת הירי ועבר מספר ניתוחים.

בימ"ש קמא ציין כי המחלוקות הדרושות הכרעה וקביעת ממצאים הן האם בעת שבוצע הירי או בסמוך מאוד לכך עבר במקום עדר חזירים אשר המערער ירה לעברו ואף פגע באחד מהם, האם דיווח לרב"ש על הגעתו למקום באותו יום לצורך ביצוע הצייד, כפי שנדרש על פי ההיתר, והאם נקט באמצעי זהירות הנדרשים על מנת לוודא שלא יפגע באדם.

באשר לשאלה שבמחלוקת האם דיווח לרב"ש על הגעתו לצייד, כפי שנדרש על פי ההיתר, נכתב כי יש מספר גרסאות לעניין זה כפי שעולה מהעדויות. בימ"ש קמא קבע על בסיס העדויות והראיות שהוצגו לפניו, שבניגוד לתנאי ההיתר המערער לא דיווח לרב"ש על הגעתו לצייד באותו ערב ואף לא הודיע על כך לבעל החלקה. בימ"ש קמא ציין כי בעל החלקה אמר שעם הגעת הצייד לחלקתו הוא מקבל הודעה ובאותו אירוע הוא לא קיבל הודעה. כן ציין בימ"ש קמא כי גם העד רחמים קרבקי, אשר המערער טוען שהודיע לו על הגעתו באותו יום, אומר בעדותו בביהמ"ש שביום האירוע לא התבקש על ידי המערער להודיע לרב"ש, אלא המדובר היה באישור כללי שנעשה שבוע לפני כן. בימ"ש קמא קבע כי בעדותו מדגיש רחמים שבפעם הזאת לא דאג לעדכן אותו וגם לא עדכן את הרב"ש וביום האירוע לא היה כל טלפון. עוד נכתב כי גם עד ההגנה סולימאני לא מאשר חד משמעית שאכן הודיע לרחמים שכן לא שמע את השיחה ממש. כן נכתב כי אף המערער עצמו, בהודעתו במשטרה (ת/18) מאשר כי לא דיבר באותו יום עם הרב"ש אלא דיבר עם רחמים שיתאם לו את הצייד לכל התקופה. נכתב כי המערער מדגיש באותה הודעה שבאותו יום התקשר לרב"ש אך הוא לא ענה לו. בימ"ש קמא ציין כי אכן בעדותו בביהמ"ש טען המערער כי באותו יום דיבר עם רחמים שאמר לו שזה בסדר, אך אין זה מתיישב עם עדותו של רחמים עצמו וגם עם גרסתו במשטרה. כן נכתב כי ודאי שעם הרב"ש עצמו לא דיבר המערער באותו יום.

בימ"ש קמא קבע כי די בכל האמור כדי להצדיק ממצא חד משמעי שהמערער לא דיווח לרב"ש באותו יום על הגעתו, כנדרש על פי ההיתר, ובכך הפר את תנאי ההיתר. בימ"ש קמא ציין שגם עם בעל החלקה לא תיאם המערער מראש וכפי שעולה מהעדויות גם לא נטען על ידי המערער שאכן תיאם הגעתו עם בעל החלקה באותו יום.