עפ"ג 25495-04-14כב' השופט יורם צלקובניק

על גזר דינו של בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופט ר. סולקין)

בת.פ. 29698-05-12 מיום 06/03/14

ס. הנשיא ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.המשיב הודה בביצוע עבירה של יציאה שלא כדין לפי סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות), ונדון למאסר מותנה של 12 חודשים ולקנס בסך 5,000 ₪. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

המערער, אזרח ישראלי יליד איראן, הוזהר ביום 07/12/08 על ידי גורמי הביטחון בישראל, לבל ייסע לאירן. חרף אזהרה זו, ומתוך רצון לטפל במכירת רכוש משפחתו המצוי באיראן, טס המשיב ביום 26/11/09 מישראל לטורקיה, שם רכש כרטיס טיסה לטהרן, ולמחרת, בתאריך 27/11/09, הגיע לאיראן באמצעות דרכונו האיראני. מיד עם הגעתו לשדה התעופה באיראן, נלקח מהמשיב דרכונו האיראני, ולאחר כחודשיים הוא זומן לחקירה של גורמי הביטחון האיראניים ועבר תחקור. גורמי הביטחון באיראן הבהירו למשיב, כי דרכונו יוחזר לו רק במידה וימסור להם את דרכונו הישראלי.

במשך מספר חודשים לא הוחזר למשיב דרכונו האיראני, ורק לאחר שנעזר בגורמים יהודיים בכירים באיראן, הוחזר לו דרכונו, וכך יכול היה לצאת מאיראן.

ביום 23/08/11 חזר המשיב לישראל, בטיסה, דרך טורקיה.

המשיב הודה, כי במעשיו אלה יצא מישראל לאיראן ביודעין ושלא כחוק, ולכן הורשע, כאמור, בעבירה של יציאה שלא כדין לפי החוק למניעת הסתננות.

2.בימ"ש קמא בחן את החוק למניעת הסתננות, על התיקונים השונים שנערכו בו וקבע, כי "אכן, עלול אזרח היוצא למדינת אויב לגרום נזק לביטחון המדינה, הן ביודעין והן שלא ביודעין, וכן עלול להפוך נטל על המדינה, כאשר תאלץ המדינה לנקוט מהלכים, בניגוד לאינטרסים שלה, על מנת לשחררו. ואולם, לא כל מצב של יציאה שלא כדין, יוצר סיכון דומה, וקיימים מקרים בהם מידת הסיכון אינה גבוהה, בשל נסיבות היציאה". היות וביהמ"ש סבר, כי ישנו מגוון גדול של נסיבות בהן ניתן שתתבצע העבירה, "הן לאור מיהות מבצע העבירה, והן בנוגע למטרת היציאה", קבע מתחם ענישה רחב "החל מעונש צופה פני עתיד וכלה במאסר בן שנתיים ימים".

ביהמ"ש פירט את נסיבותיו האישיות של המשיב כפי שהועלו בפניו וציין, שעלה ארצה מטעמי ציונות על פי חוק השבות; שאביו נפטר והוא יצא לאיראן כדי לטפל במכירת רכוש המשפחה שם; ושמדובר באדם דל, שאינו עובד, ללא ידע מיוחד. לכן, ביהמ"ש גם הסיק, כי "פוטנציאל גרימת הנזק מצדו אינו גדול", והסתפק, כאמור, בענישה מותנית בלבד.