עפ"ג 24934-09-15

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דב פולוק) מיום 10.9.15 בת"פ 33561-01-15.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של תקיפה סתם של בת זוג ובעבירת איומים, והוטלו עליו 4 חודשי בפועל, ומאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש

2.ואלה המעשים: ביום 13.1.15 סטר המערער לאשתו, כאשר חזר שתוי הביתה, בעודה מחזיקה את בנם הפעוט בידיה, ולאחר שאיים עליה. בהמשך, משסירבה המתלוננת להעביר את הפעוט לידיו, הכה אותה המערער פעם נוספת בזרועה ובשלב זה הורחק על ידי הוריו. ביום 10.1.15 תקף המערער את המתלוננת בכך שאחז בחוזקה ביד ימינה, כשהוא שתוי ואיים עליה שיכה אותה.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי עונשו של המערער חורג מרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע, בהתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. המערער הינו בן 26 שנים, נטול עבר פלילי וזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בית המשפט קמא לא ציין את השיקולים לחומרה. צוין כי בינתיים התגרש מאשתו, והנסיבות אינן מצדיקות מאסר בפועל. כן, המערער שהה במעצר מלא כחודש ימים ובמעצר בית מלא כחודש נוסף.

המשיבה, מנגד, הפנתה לתסקיר שניתן בעניין המערער והדברים המפורטים בו לחובת המערער. המערער אינו מכיר בקשייו ובבעיותיו, אינו מתחיל בטיפול, מאלה יש סיכון לגבי הישנות המעשים, ויש צורך בעונש מרתיע, כפי שנקבע גם בפסיקה שעניינה אלימות בין בני זוג. על-כן, יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

3.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו יליד 1989, כבן 26 שנים, נשוי למתלוננת, אב לשני ילדים, ללא עבר פלילי. נולד בסעודיה, עלה לישראל עם משפחתו בגיל 10, סיים את לימודיו התיכוניים ללא תעודת בגרות או מקצוע. שירות המבחן העריך כי המערער מתקשה לווסת את דחפיו ונוטה להגיב באופן אימפולסיבי ואף תוקפני, תוך שימוש בחומרים ממכרים מסוג אלכוהול וחשיש המסלימים את התנהגותו זו. המערער התקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו, לראות את הבעייתיות בהתנהגותו ולבטא אמפתיה למתלוננת, אותה האשים במצבו הנוכחי, וביטא כעס כלפיה על שהתלוננה נגדו במשטרה. עוד פורט כי המערער מתקשה לשתף פעולה עם שירות המבחן כנדרש, ובכלל זה לא הגיע למסור בדיקה לאיתור שרידי סם. הוערך כי קיימת מסוכנות גבוהה וכי המערער אינו מתאים להליך טיפולי.

דיון

4.לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, וכן עברו הפלילי הנקי. מאידך, לחובת המערער נזקפות העבירות שביצע. המערער פגע בשלומה הפיזי, בביטחונה ובכבודה של המתלוננת, ועשה כן בשתי הזדמנויות שונות בתוך כשלושה ימים. עונשו של המערער צריך להלום לא רק את חומרת המעשים, אלא לבטא את ההרתעה הנדרשת למניעת הישנות מעשים כאלה בעתיד. כמו כן, המערער ביצע את העבירות על רקע שימוש באלכוהול. המערער נטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו, ועמדתו קורבנית. במקרים מן הסוג הנדון לפנינו, על בית המשפט להציב נורמה ברורה וחד משמעית, לפיה אדם הנוטל לעצמו את החירות לנקוט בדרכי אלימות כלפי בת זוגו ישלם מחיר משמעותי על מעשיו על מעשיו (ר': ע"פ 4732/10 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו) (2012)). בנסיבות דנן. מדובר באלימות המערער כנגד בת זוגו, אולם מעשי האלימות היו, יחסית, ברף הנמוך. כאמור, למערער עבר נקי, ובני הזוג התגרשו. על כן ניתן להעמיד עונשו על 75 ימי מאסר בפועל.

התוצאה, לפיכך, שערעורו של המערער מתקבל במובן זה שעונש המאסר יעמוד על 75 ימי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם.