עפ"ג 24698-03-14 אסף ברמי נ' מ"י

השופט י. צלקובניק:

ביום 16.5.2012, בשעה 14:30 לערך, נהג המערער, עובד רפא"ל, בטנדר "מיצובישי", תוך שהוא חוצה את כביש 40, לרוחבו, ממערב למזרח, לאחר שיצא מכביש היציאה ממתחם רפא"ל מערב המתחבר לכביש 40, ונסע לעבר צומת כביש הכניסה למתחם רפא"ל מזרח, בצידו השני של כביש 40 (להלן: הצומת).

אותה עת, עשה דרכו בכביש 40, שהינו כביש בין עירוני, מאילת לכיוון מצפה רמון – מימין לכיוון נסיעת רכבו של המערער - רכב מסוג ניסאן, שהיה נהוג בידי אסי ב.; ברכב, מלבד אסי, ישבו אשתו, נ.ב. ז"ל, שהיתה בחודש השביעי להריונה, ובנם בן השנתיים.

חרף העובדה כי למערער היה שדה ראיה של כ- , לכיוון ממנו התקרב רכבו של אסי, לא הבחין המערער ברכב המתקרב, ולא נתן לו זכות קדימה, כמתחייב, והתנגש עם חזיתו בדופן שמאל של רכב הניסאן, שנהדף ימינה, התהפך, ונעצר על גלגליו בשוליים הימניים בכיוון נסיעתו, לאחר הצומת; הטנדר נהדף שמאלה ונעצר סמוך לצומת.

בעקבות התאונה הקשה, נפצעה נ.ב. ז"ל אנושות, ולא ניתן היה להציל אותה ואת עוברה. אסי ב. נחבל חבלות קשות, וסבל מפגיעות ראש, משברים בצלעות, חבלות באיברים הפנימיים, קרע בסרעפת ובטחול. הוא נזקק לאשפוז בבתי חולים לצורך טיפול ושיקום, לתקופה של שלושה חדשים, ועודנו סובל מחולשה ומקושי במיומנויות המוטוריות בידיים; מתהלך בעזרת קביים וזקוק להמשך טיפולים פיזיותרפיים ולסיוע בביצוע פעולות יומיומיות; הבן הקטין נפגע למרבית המזל, בצורה קלה.

יצוין, כי שני כלי הרכב המעורבים ניזוקו באופן קשה.

המערער הודה באחריותו ברשלנות לתאונה הקטלנית, במסגרת הסדר טיעון, שבגדרו תוקן כתב האישום, והוסכם כי המשיבה תגביל טיעונה להטלת מאסר בפועל שלא יעלה על 12 חדשים, ולסיוג פסילת הרישיון באופן שהמערער יהיה רשאי לנהוג ברכב במסגרת עבודתו בשטחים סגורים ומוגדרים של רפא"ל.

בעקבות הודאתו, הורשע המערער בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961; נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי מתן זכות קדימה בצומת, לפי תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

בית המשפט קמא (כב' השופטת א' ג'רבי) קבע כי "בהתנהגות הנאשם באי מתן זכות קדימה לרכב שהגיע מימינו ונוכח שדה הראיה אשר עמד לרשות הנאשם מימינו, יש משום רשלנות מן הדרגה הגבוהה. אין מדובר כאמור בהסחת דעת רגעית שכן כפי שצויין בהתקרב רכב לצומת ובמיוחד כאשר מדובר בצומת גדול, הרי שעליו להקפיד הקפדה יתרה במתן זכות קדימה לכלי הרכב המגיעים מימינו"; עוד נקבע כי המערער נטל סיכון, כשנהג "בנסיעה רצופה ומודעת של חציית הצומת תוך התעלמות מוחלטת מן החובה להביט לצדדים...", והיה עליו לחצות את הצומת "תוך ערנות מקסימלית".

בית משפט עמד על ההשלכות הקשות של התאונה על בעלה ובנה של המנוחה, ועל הורי המנוחה, שמותה הפך אותם לשבר כלי. אסי ב. ואימו, וכן אחותה של המנוחה, שטחו בפני בית המשפט את השבר שפוקד את המשפחה. צוין, כי אסי נפצע פציעות קשות ורב מערכתיות; לאחר תקופה בה שהה בחוסר הכרה, עבר תהליכי שיקום ואשפוז קשים, והפך להיות אותה עת, תלותי באמו ובבני המשפחה האחרים; בשל פציעתו, הוא מתקשה גם כיום בתפקוד עצמאי, ועתידו התעסוקתי אינו ברור (אסי משרת בשירות קבע בצה"ל, ובשלב זה, הועבר לתפקיד אחר, לא מוגדר); תוארו רגשות האשם אותם הוא חווה נוכח אובדנם של אשתו ושל העובר שנשאה ברחמה; הסבל העובר על ילדם הקטן, נוכח חסרונה של האם, והקשיים הנגרמים עקב כך להתפתחותו התקינה.

מנגד, עמד בפני בית המשפט תסקיר שירות מבחן (מיום 10.12.2013), בעניינו של המערער, בן 37, נשוי ואב לשלושה, שהעתיק את מקום מגוריו מהצפון למצפה רמון בשל עבודתו ברפא"ל (מעדויות וחוות דעת של גורמים שונים במקום עבודתו של המערער, עלה כי מדובר באדם נורמטיבי ועובד מצטיין במערך הניסויים ברפא"ל, כמי שהיה שותף בהתקנה ובהפעלה של מערכות התרעה מפני רקטות; בנוסף העידו בני המשפחה על הסבל והצער העובר על המערער בעקבות התאונה).

בית המשפט עמד על המשבר הנפשי – על פי התסקיר מדובר בתסמינים פוסט טראומטיים - אותו חווה המערער בעקבות התאונה; על הפגיעה הצפויה במערער ובבני משפחתו, עקב ענישתו; ניתן ביטוי בגזר הדין להודאה בביצוע העבירות, לקיחת האחריות המלאה והבעת החרטה הכנה, הצער והכאב הרב; בית המשפט עמד על היעדר עבר פלילי, ועל עברו התעבורתי הלא מכביד של המערער (למערער רישיון נהיגה משנת 1994 ולחובתו 3 הרשעות קודמות, מהעת הרחוקה).

עוד יצוין, כי שירות מבחן עמד בתסקירו על הקושי לבוא בהמלצה בעניינו של המערער, נוכח "הטרגדיה הקשה שחוות שתי המשפחות". לאחר בחינת מכלול הנסיבות, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה.