עפ"ג 24622-02-16 פתתילאי נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירות של איומים וכן פציעה כשהעבריין מזוין.

שתי העבירות גם יחד מתייחסות לאירוע מיום 17.12.14. בתאריך זה החלו בשטח הסמוך לביתו של המערער עבודות עפר על-ידי המתלונן בתיק זה. המתלונן קיבל היתר בניה כחוק על השטח שמדובר בו ובתאריך הנ"ל החל בבניה. המערער שחש עצמו מקופח בשל הבניה בשטח אותו ראה כשלו, איים על המתלונן בכך שאמר לו: "תביא 200,000 ₪ פיצוי או שאני אשב עליך מאסר עולם". בהמשך דקר המערער ופצע את המתלונן בצד הימני עליון של גבו באמצעות מכשיר חד. המתלונן בתגובה ריסס את פניו של המערער בגז מדמיע שהיה ברשותו. לאחר מכן נמלט המערער מהמקום כשבידו אותו מכשיר חד, לביתו של אחיו. כתוצאה ממעשיו של המערער נפגע המתלונן, פונה באמבולנס למחלקת המיון בבי"ח שיבא ושם קיבל טיפול רפואי שהצריך סגירת הפצע באמצעות סיכות.

2.בהתאם להסדר טיעון בין הצדדים, קיבל בית משפט קמא (כב' השופטת מ' בן ארי), תסקיר של שירות מבחן. התסקיר הוא מיום 12.8.15. בתסקיר מציין שירות המבחן כי למערער עבר פלילי קודם לפני שנים רבות. המערער גם ריצה עונש מאסר לתקופה לא מבוטלת. יחד עם זאת, המערער שינה דפוסי התנהגותו ובשנים שקדמו לאירוע נושא כתב האישום, לא הסתבך בפלילים.

לרוע המזל, התנהלותו באשר לאירוע הנוכחי גילה פן בעייתי באישיותו. המערער, כך לדברי שירות המבחן, התקשה להתייחס באופן אמפתי למתלונן ולהבין באופן מעמיק את חומרת העבירה. שירות המבחן התרשם כי גם אם המערער מבין את הבעייתיות שבהתנהלותו, הנה הוא עסוק יותר בפגיעתו שלו, ומפחית מחומרת מעשיו.

המערער סבר כי אין כל בעייתיות במצבו וסבר גם כי אין מקום להשתלב בהליך טיפולי כלשהו באמצעות שירות המבחן. כיוון שכך, לא ראה שירות המבחן פתח להמשך קשר טיפולי עם השירות ולא המליץ על העמדתו בצו מבחן.

עם זאת, בשורה התחתונה, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצד הטלת מאסר על תנאי.

3.ביום שבו הומצא תסקיר שירות המבחן לבית משפט קמא, עתר הסנגור להפנות את המערער לקבלת חוו"ד של הממונה על עבודות שירות, זאת בהינתן המלצת שירות המבחן לריצוי עונש בדרך זו. בית משפט קמא נענה לבקשה והורה לממונה על עבודות שירות להמציא חוו"ד. אנו רואים עוד לציין כי בית המשפט לא סייג את ההפניה לשירות המבחן באמירה, כי אין בהפניה זו כדי להכתיב את התוצאה הסופית או כל ניסוח דומה שייתן ביטוי לרעיון הנ"ל.

4.בישיבה שלאחר מכן היתה בפני בית משפט קמא חווה"ד של הממונה שמצא עבור המערער מקום בו יוכל לבצע עבודות שירות. חרף קיומה של חווה"ד סבר בית משפט קמא כי חומרת המעשה איננה מאפשרת בתיק זה הסתפקות במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. אליבא דבית משפט קמא, מתחם הענישה בתיק זה נע בין 9 חודשי מאסר לבין 20 חודשי מאסר בפועל. בשלב השני, קרי: מיקומו של המערער בתוך המתחם, נתן בית המשפט משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו, יציבות תעסוקתית עליה שומר במהלך השנים שעל כן מיקם אותו בתחתית המתחם והטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה הנושאת פני עתיד. כמו-כן חויב המערער בפיצויו של המתלונן בסכום של 3,000 ₪.

מתוך תקופת המאסר נוכתה התקופה בה ישב המערער במעצר, כך שסה"כ נותרו לו לריצוי כ- 7.5 חודשים. עובדה זו תופסת נפח לא מבוטל בטיעוני הסנגור, כפי שיובהר להלן.

לטענת הסנגור, יש מקום כי ערכאת הערעור תתערב בענישה ותפחית את תקופת המאסר ל- 6 חודשים אותה יוכל המערער לרצות בעבודות שירות.

5.שני ראשים עיקריים לערעור:

הראש האחד עצם הפנייתו של המערער לקבלת חוו"ד ממונה. ההפניה יצרה ציפיות אצל המערער. המערער סבר שבית המשפט מתכוון ללכת בדרך זו, זו הרוח ששררה בעת הטיעונים בבית משפט קמא. ולו בשל אינטרס ההסתמכות והציפיה יש מקום, לטענת הסנגור, להתערב בענישה.