עפ"ג 24292-04-14 א' נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) מיום 2.3.14 (בת"פ 5270-05-12), בגדרו הושתו על המערער 24 חודשים של מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, וכן מאסר על תנאי.

המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות הבאות: התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, 3 עבירות, לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); החזקת מכשירי פריצה, 2 עבירות לפי סעיף 409 לחוק; היזק בזדון, 4 עבירות לפי סעיף 452 לחוק; גניבה, 5 עבירות, לפי סעיף 384 לחוק; תקיפה, 2 עבירות, לפי סעיף 379 לחוק.

הודאת המערער נעשתה במסגרת הסדר דיוני, שכלל צירוף של מספר כתבי אישום שהיו תלויים ועומדים נגדו, וכן תיקי מב"ד, ללא הסכמה לעונש. העבירות בהן הורשע המערער בוצעו על ידו החל מחודש נובמבר 2007 ועד לחודש אפריל 2012.

לבית משפט קמא הוגשו תסקירים של שירות המבחן בעניינו של המערער, וכן שתי חוות דעת פרטיות מטעם העובד הסוציאלי דני גולד. ממסמכים אלה עולה, כי המערער הינו אדם נבון ובעל יכולות ושאיפות לחיים נורמטיביים, אשר סובל מבעיות נפשיות ובילדותו היה קורבן לפגיעות מיניות בגינן ככל הנראה, סובל הוא מתסמונת בתר חבלתית (PTSD). עד שנת 2007 לערך תפקד המערער בצורה תקינה ועבד בתחום האבטחה, חרף קשייו, ואז החל להשתמש בסמים שהובילו אותו לביצוע עבירות רכוש ואלימות שונות. במסגרת הליכי המעצר בתיק העיקרי, נעשו ניסיונות לשלב את המערער במסגרת טיפולית להתמודדות עם תחלואה כפולה, אשר לא צלחו, בין היתר בשל הרחקתו מאחת המסגרות בשל עבירות משמעת והמשך שימוש באלכוהול וסמים שונים ובהם תרופות פסיכיאטריות, שלא נרשמו לו על ידי רופא.

בית המשפט ציין בגזר דינו כי נסיבותיו האישיות של המערער קשות ומעוררות אמפתיה, עם זאת, ניתנה למערער הזדמנות בהליך קודם אותה לא השכיל למצות. לא זו בלבד שהמערער לא עמד במבחן, אלא שתוך חודשים ספורים מאז נמנע בית המשפט מלהשית עליו עונש מאסר בגין מעשיו, חזר המערער לסורו ועבר רצף עבירות רכוש, תוך שהוא מתעלם ממאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. בית המשפט הדגיש כי אין המדובר במעידה, אלא ברצף של לא פחות משמונה עבירות, אשר בוצעו לאחר מתן גזר הדין בתיק קודם (ת"פ (שלום נתניה) 5019/09). בית המשפט הוסיף, כי תסקיר שירות המבחן אינו נותן בסיס לאופטימיות ביחס ליכולתו של המערער להתמיד בהליך טיפולי לאור ההערכה כי כוחותיו דלים וכישלונותיו עד כה להתמיד בהליך טיפולי. בנסיבות אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי שיקולי ההלימה והרתעת היחיד גוברים על שיקולי השיקום, זאת במיוחד לנוכח ריבוי העבירות וחומרתן. בית המשפט הוסיף והדגיש, כי אינו גוזר על המערער עונש נפרד בגין כל אחד מהאישומים, אלא עונש כולל של שנה וחצי בגין כל העבירות בהן הורשע, ועל מנת לעודדו להמשיך בהליך השיקומי אותו הוא עובר.

בסופו של יום בית משפט קמא גזר על הנאשם עונש של שנה וחצי, וכן הפעיל שישה חודשים של מאסר על תנאי במצטבר. כמו כן גזר על הנאשם שמונה חודשים מאסר על תנאי, אותו ירצה אם יעבור על עבירת רכוש שהיא פשע, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, וכן ארבעה חודשים של מאסר על תנאי, אותם לא ירצה אלא אם יעבור על עבירת רכוש, שהיא עוון או עבירת אלימות תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.

בהודעת הערעור נטען, בין השאר, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם וראוי לנתוניו האישיים של המערער, ולא נתן משקל מספיק לבעיות מהן הוא סובל. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם וראוי לדרך השיקומית אותה עבר המערער במשך תקופה ארוכה מאז ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, ומאז שוחרר ממעצרו ועד למתן גזר הדין לא ביצע כל עבירות נוספות. עוד מלין המערער על כך, כי בית משפט קמא קטע הליך טיפולי שיקומי שהחל בו המערער. כן נטען, כי לא ניתן דגש ראוי ומשקל מלא לעובדה כי המערער קיבל אחריות מלאה על מעשיו, בחר שלא לנהל משפט וחסך זמן שיפוטי יקר בכל תיקיו. עוד נטען מטעם המערער, כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי על פי עדותו של מר דני גולד, העו"ס שמטפל במערער באופן פרטי, מצוי המערער בהליך טיפולי תקופה משמעותית, במהלכה התנקה באופן מוחלט מסמים והשתלב בעבודה במסגרת מוסד פרטי. כן נטען, כי על פי תיקון 113 לחוק, קיים דגש רב יותר לשיקולי השיקום של אדם המבצע עבירות פליליות ושיקול זה צריך להיות במקרה דנן בעל המשקל הרב ביותר שהיה צריך להטות את התוצאה לעבר שיקום וטיפול כשיקול עיקרי. לדעת ב"כ המערער, אין מקום להשית על המערער מאסר בפועל, אלא להעדיף את דרך השיקום והטיפול, לצד הוספת רכיב פיקוח של שירות המבחן, ועל כן עתר להמיר את עונש המאסר בענישה שיקומית ולחלופין לקצר את תקופת המאסר באופן משמעותי.

ביום 29.5.14, לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, וכן את מטפלו האישי, מר דני גולד, ניתנה החלטה כי שירות המבחן יגיש תסקיר נוסף בעניינו של המערער והדיון נדחה לפרק זמן של כחמישה חודשים.

שירות המבחן הגיש תסקיר משלים ביום 5.10.14, ממנו עולה, כי לאחר מתן גזר הדין היה מצוי המערער תקופה במצב של חרדה ודיכאון. בהמשך, בשל תקווה שנתן המערער בהליך הערעורי, בסיוע רשת תמיכה שנבנתה סביבו במהלך תהליך שיקומו ובמיוחד בעזרת הקשר הטיפולי שנוצר עם מטפלו מר גולד, הצליח לאסוף עצמו ולגייס כוחות להמשך התקדמותו בשינוי שהוא עורך. שירות המבחן התרשם, כי חל שינוי רב בתחומי חייו השונים של המערער: חברתי, תעסוקתי, משפחתי ואישי. המערער עובד באופן סדיר, שוכר דירה בה מוצא פרטיות וניתוק מבית הוריו, תומך באופן מסודר באחיינו המתמודד עם מצב של חולי וממשיך לדבוק בעבודה הטיפולית הן בבעיית התמכרותו והן בטראומה המינית.

בסיפא לתסקיר זה הומלץ להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות, ועונש הרתעתי של מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות לצד ענישה שיקומית במסגרת צו מבחן בעל אופי פיקוחי למשך שנה, כאשר בגדרו ימשיך שירות המבחן לעקוב אחר התהליך הטיפולי בו מצוי המערער, במסגרת "התחלה חדשה" ובמרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית.