עפ"ג 2366-06-15 גאוי נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

השופט א' אליקים:

מבוא

בפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערערת ביום 19.4.2015 בבית המשפט השלום בחדרה (להלן- בית המשפט קמא, כבוד סגן הנשיא אביהו גופמן) שניתן במסגרת ת.פ. 21535-07-13.

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב אישום שתוקן, בהסדר טיעון שלא כלל הסכמה לענין העונש. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערערת עבדה בביתם של המתלוננים בעבודות משק בית. בין התאריכים 28.11.08-15.11.10, גנבה המערערת במסגרת עבודתה פנקסי שיקים, השתמשה במרמה ב-71 שיקים וקנתה באמצעות השיקים המזויפים מצרכים ושרותים שונים, מספקים שונים בסך כולל של 105,506 ש"ח, המערערת הודתה גם כי מעשיה נעשו בנסיבות מחמירות בשל ריבויים, התמשכותם לאורך תקופה ארוכה ושיטתיותם.

בהתאם לכך הורשעה המערערת בעבירה של גניבה בידי עובד- עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות- עבירה לפי 418 סיפא לחוק, שימוש במסמך מזויף-עבירה לפי סעיף 420 לחוק, קבלת דבר בנסיבות מחמירות-עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק.

לבקשת המערערת, בטרם גזירת הדין הורה בית משפט קמא על הכנת תסקיר לענין העונש. שירות המבחן התרשם כי התנהגות המערערת מבטאת קושי להתמודד עם מצוקה רגשית וכלכלית ולכן המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה לשם שילובה בהליך טיפולי וכדי לא לפגוע במבנה המשפחתי המליץ לשקול הטלת ענישה מוחשית בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בית משפט קמא, בגזר דינו קבע כי מתחם הענישה נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים ל-12 חודשים ולאחר שבחן את טיעוני הצדדים ותסקיר שירות המבחן דן את המערערת ל-8 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וחייבה לפצות את המתלוננים בסכום של 40,000 ₪, שישולם ב-20 תשלומים של 2,000 ₪ כל אחד.

ביחד עם הערעור הגישה המערערת בקשה לעכוב ביצוע המאסר בפועל, המשיבה נתנה הסכמתה לבקשה, ועכבנו בהתאם את ביצוע רכיב המאסר.

תמצית טיעוני הצדדים

בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו, ב"כ המערערת הקדישה חלק נכבד לטענות באשר לפיצוי המתלוננים ומצבה הכלכלי של המערערת. לטענתה טעה בית משפט קמא שהתרשם כי המערערת ביקשה להימנע מהטלת פיצוי משמעותי, בהתעלמו מהליכי פשיטת הרגל בהם היא מצויה ומהמגבלות שהוטלו עליה בענין פיצוי המתלוננים, משניתן גזר הדין היא פועלת על פיו ועד כה שילמה 3 תשלומים עבור הפיצוי. לטענתה בעת קביעת מתחם הענישה היתה חובה להתיחס לסיבות שהביאו את המערערת לביצוע העבירות, דהינו משבר משפחתי קשה ומצב כלכלי מחפיר. לטענתה במקרה זה יש לאמץ המלצות שירות המבחן לפנות למסלול השיקומי טיפולי ולהתחשב גם בנסיבות חייה, היותה אלמנה, אם חד הורית, ל-7 ילדים, שלושה שחיים איתה, אחת מהם קטינה ולכן ביקשה להעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים בהן תשא במסגרת עבודות שירות.

ב"כ המשיבה בטיעוניה, ביקשה שלא להתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא, לטענתה מדובר בעבירות חמורות ביותר, המחוקק קבע עונש מאסר משמעותי של 7 שנות מאסר בגין כל אחת מהעבירות של גניבה ממעביד, הנסיבות החמורות באות לידי ביטוי בתכנון שקדם למעשים, בעובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית אלא מקרים חוזרים ונשנים. לטענתה בית משפט עשה חסד עם המערערת שהטיל עליה עונש של 8 חודשים בלבד כשלטענת המשיבה קצהו התחתון של המתחם צריך לעמוד על 12 חודשי מאסר וגם גובהו של הפיצוי, הוא רק כשליש מסכום הגניבה.