סמרה נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה מיום 09.10.16, בת"פ

24918-09-15, לפיו הורשע המערער בעקבות הודאתו, בהתפרצות למקום מגורים, גניבה, ניסיון הסגת גבול והיזק לרכוש ונידון ל-9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 4 ימי מעצרו, ל-6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לא יעבור כל עבירת רכוש, למעט עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין, ולתשלום פיצוי למתלונן באישום השני בסך 500 ₪.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, ביום 30.8.15 התפרץ המערער לדירה בפתח תקוה דרך חלון הדירה, נכנס לחדר השינה, גנב 300 דולר מארון בחדר וגנב 100 ₪ מתוך תיקה של בעלת הדירה.

עפ"י עובדות האישום השני בכתב האישום המתוקן, הורשע המערער בניסיון הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד, בכך שלמחרת היום ניסה להסיג גבול לדירה אחרת בפתח תקוה, על ידי כך שניסה לשבור את קיר הגבס מעל לדלת הדירה כדי לבצע גניבה, בעוד בעל הדירה ישן בתוכה.

גזר הדין של בימ"ש קמא

1.יש לראות במעשים נושא הרשעת המערער משום אירוע אחד לעניין קביעת המתחם, שכן מדובר במעשים שבוצעו בסמיכות זמנים ומתוך מה שנחזה להיות דחף עברייני אחד.

2.התפרצות לדירת מגוריו של אדם על מנת לגנוב מחפציו, פוגעת פגיעה קשה בערכים חברתיים מרכזיים. אין מדובר רק בצורך להגן על רכושו של אדם אלא גם בחובה להגן על פרטיותו ועל תחושת הביטחון האישי שלו. ראוי גם להזכיר את החשש לפגיעה גופנית, במקרים בהם מתקיים מפגש בין העבריין לקורבן, תוך כדי ביצוע העבירה, ודי בהקשר זה להפנות לעובדה כי בעל הדירה נכח בה במהלך האירוע המפורט באישום השני ומי יודע כיצד היה מסתיים האירוע, אילו היה המערער מצליח להיכנס לדירה ולממש את תוכניתו.

על יסוד נתונים אלה נוהגים בתי המשפט, מזה שנים ארוכות, להשית בגין מעשים מעין אלה עונשים מרתיעים, שכוללים בדרך כלל מרכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ולאו דווקא לתקופה קצרה.

3.תסקיר שירות המבחן מעלה את האפשרות כי המעשים בוצעו לנוכח לחץ ותסכול במישור הכלכלי והרגשי, בו היה המערער נתון באותה עת, בשל מחלת אשתו והשלכותיה, אך על פי התסקיר, לצד הסבר אפשרי זה, מציינת קצינת המבחן שלא ניתן לשלול כי מעשיו של המערער בוצעו גם על רקע עמדות בעייתיות ביחס לדרכי התמודדות עם קשיים.

4.מתן משקל מכריע לשאלת המניע, עשויה לפגוע פגיעה קשה באינטרס הציבורי ובשיקול הגמול העומד ביסוד שיקולי הענישה, על פי תיקון 113, שכן מוטיבציות כלכליות כאלה ואחרות עומדות כמעט תמיד ביסוד ביצוע עבירות רכוש.

את מרבית המשקל יש לייחס לשיקולים אלה במסגרת גזירת הדין, בתוך המתחם, או בעת בחינת האפשרות לסטות מהמתחם משיקולי שיקום.

5.גם אם ניתן לייחס משקל מסוים למניעיו של המערער ולקשיים עימם נאלץ להתמודד באותה עת, כפי שניתן ללמוד גם מהמסמכים שהוצגו מטעמו (ע/1 וע/2), הרי שאת הרף התחתון של מתחם העונש ההולם לכלל המעשים שביצע, לא ניתן להציב על תקופה קצרה מ-9 חודשי מאסר בפועל, בעוד הרף העליון עשוי להגיע לשנתיים מאסר.