עפ"ג 1869-08-15 תבנאס(עציר) נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיף 334 לחוק העונשין. הודייתו של המערער ניתנה כחלק מהסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום. לא היתה הסכמה עונשית בין הצדדים.

העובדות בהן הודה המערער בכתב האישום המתוקן היו כדלקמן:

המערער הוא נתין זר שעבד במסעדה ברח' מונטפיורי בת"א. מי שהוגדר כמתלונן 2 אף הוא נתין זר העובד כטבח באותה מסעדה. בתאריך 10.4.15 התגלע וויכוח בין המתלונן לבין המערער. המערער ביקש מהמתלונן לצאת עמו החוצה כדי לדבר איתו בפרטיות ולכך הסכים המתלונן. השניים יצאו לחניון המסעדה או אז נטל המערער לידיו מקל עץ שהיה במקום ותקף את המתלונן בכך שהיכה בו באמצעות המקל בלחיו והיכה בו שוב בראשו. המתלונן נמלט לחדר המעלית בחניון כשהוא מדמם בראשו ובגדיו ספוגי דם, המערער נכנס אחריו לאותו חדר מעלית והיכה בו פעם נוספת במקל בכתף שמאל. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל נגרמו למתלונן חבלות כדלקמן: חתך בן 5 ס"מ במצחו עד דימום עורקי, חתך בלסת שנתפר בשכבות על ידי תפרים, נפיחות ורגישות וכן שטף דם בחזה מצד שמאל ובגב.

הסנגור עתר כי בית המשפט יורה על הפנייתו של המערער לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. בית המשפט לא נענה לבקשה וסבר כי אין מקום לקבלת תסקיר. בדיעבד היעדר התסקיר הוא אחד מהנימוקים המרכזיים בהודעת הערעור שבפנינו.

2.בגזר הדין התייחסה כב' השופטת קמא לאופייה של העבירה, לרמת האלימות שנקט בה המערער ולנזקים שנגרמו למתלונן. על סמך כל אלה קבעה כי מתחם הענישה נע במקרה זה בין 12 ל- 24 חודשים.

בשלב השני, קרי: מיקומו של המערער בתוך המתחם, התחשב בית משפט קמא במצבו המשפחתי והאישי של המערער. המערער הוא אב לשתי בנות (נכון ליום מתן גזר הדין), אשתו היתה אז בהיריון (בינתיים, כפי שאנו מבינים, נולדה ילדה נוספת), המערער צריך לפרנס את משפחתו שנותרה כאן בארץ, ואין אדם אחר שיכול לדאוג לה. לנתון זה ייחס בית משפט קמא משקל של ממש.

בשורה התחתונה, הטילה כב' השופטת על המערער שנה אחת מאסר בפועל, קרי: הרף התחתון במתחם שנקבע על-ידה.

על הענישה הערעור בפנינו.

3.בהודעת הערעור הארוכה והמפורטת מלינה באת-כוחו של המערער על אלה:

בראש ובראשונה על היעדרו של תסקיר, הסנגורית מוחה על כך שבית המשפט לא נענה לבקשה לקבלת תסקיר משום שהמערער הוא נתין זר. נתינות זרה איננה צריכה לשלול את האפשרות של מתן תסקיר. הסנגורית הפנתה אותנו לפסיקה של בית המשפט העליון המצביעה על חשיבות התסקיר והאינפורמציה שהוא יכול להעמיד לרשותו של בית המשפט.

באשר לאלימות: