עפ"ג 1843-05-16 שמחון נ' מדינת ישראל

1. המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 27229-04-13 (ביהמ"ש השלום ברחובות) בהחזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לשם מסחר בהם, בניגוד סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר" או "הפקודה" והוטלו 6 חודשי מאסר מותנה, למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה על פקודת סימני מסחר וקנס בסך 1,500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הערעור מכוון כנגד הרשעת המערער ולחילופין כנגד חומרת עונשו.

2. על פי הנטען בכתב האישום, חברת Nike International Ltd (להלן: "חברת נייקי" או "החברה") הינה בעלת סימן מסחר רשום בפנקס סימני המסחר, בהתאם לפקודת סימני מסחר.

ביום 17.12.2012 , במושב בן זכאי, החזיק המערער, יחד עם שני נאשמים נוספים שדינם הופרד, בתוך רכב, 144 פריטי לבוש הנושאים סימן מסחרי של החברה לשם מסחר בהם.

פריטי הלבוש לא יוצרו על ידי החברה, אך הם נשאו את סימנה המסחרי, ללא רשותה וידיעתה, לצורך מכירתם, והמערער ידע זאת.

3. מתסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו של המערער עלה כי הוא בן 24, רווק, ומתגורר בנתיבות. המערער נעדר מסגרת תמיכה משפחתית, והחל מגיל 13 שנים, לאחר פטירת הוריו, גדל במשפחת אומנה. המערער שירת שירות צבאי מלא ומזה מספר שנים עובד כנהג משאית בחברה חקלאית. המערער נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. המערער הודה בביצוע העבירה והסביר כי לאחר סיום שירותו הצבאי, חיפש מקור פרנסה, ובחר לבצע את העבירה מתוך אינטרס כלכלי, בלי לבחון את ההיבטים החוקיים והמוסריים של מעשיו.

שרות המבחן בחן את רצונו של המערער להיתרם מהליך טיפולי המתקיים בשרות המבחן אך המערער התקשה להכיר בצורך בטיפול והוא עסוק כיום בצרכיו הבסיסיים. יחד עם זאת התרשם שרות המבחן כי המערער הסיק מסקנות מהתנהלותו ומסוגל, כיום, ליטול אחריות מלאה על מעשיו, תוך שהוא ער לחומרתם.

עוד התרשם שירות המבחן כי המערער הוא בעל ערכים ושאיפות נורמטיביות ומעוניין לבסס את מצבו הכלכלי-תעסוקתי ולרכוש מקצוע נוסף.

להערכת שירות המבחן הרשעה עלולה לפגוע בדימויו העצמי של המערער ובתפקודו התעסוקתי לטווח הארוך. לפיכך, המליץ לסיים את ההליך באי הרשעה ולהטיל על המערער צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

4. ביהמ"ש קמא מצא כי התנאים המצטברים שנקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ.י. (להלן "הלכת כתב") אינם מתקיימים במקרה דנא, ודחה את בקשתו של המערער לסיים את ההליך ללא הרשעה.

בית המשפט קמא קבע כי המערער לא הצביע על פגיעה קונקרטית וממשית בתעסוקתו או בעתידו, אם יורשע, והוסיף כי פגיעה אפשרית בפוטנציאל תעסוקתי עתידי, אינה מהווה נימוק לסיום הליך ללא הרשעה. גם הפגיעה בדימוי העצמי של המערער, הודאתו בביצוע העבירה, גילו הצעיר והיותו אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, אינם יכולים להוות שיקול בבוא בית המשפט לבחון את שאלת אי ההרשעה.