עפ"ג 18065-06-15 מדינת ישראל נ' ש' (אסיר)

א.בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח) מיום 18.5.15, בת"פ 55501-03-15, לפיו נדון המשיב (יליד 1973) למאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, החל מיום מעצרו (23.3.15) והופעל מאסר מותנה בן 14 חודשים, מתוכם 10 חודשי מאסר שירוצו בחופף למאסר הנ"ל, וארבעת החודשים הנותרים יהיו במצטבר, כך שבסך הכל על המשיב לרצות 14 חודשי מאסר בפועל (מיום 23.3.15).

בנוסף, דן בית משפט קמא את המשיב למאסר מותנה של 10 חודשים למשך 3 שנים ממועד שחרורו מבית הסוהר, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתקופה זו עבירה של תקיפת זקן, וכן, מאסר מותנה בן 4 חודשים למשך 3 שנים ממועד גזר הדין, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתקופה זו עבירות של איומים או גרימת היזק לרכוש במזיד.

ב.נסיבות העניין הינן בתמצית אלה.

ביום 23.3.15 כאשר שהה המשיב עם הוריו בביתם אשר במעלות פרץ ויכוח בין המשיב לבין אביו (המתלונן) יליד שנת 1945. המשיב תקף את אביו באופן שאחז בבגדיו, החל לנער אותו ואזי, עזב אותו, תוך שאביו נופל לרצפה. בשלב זה, איים המשיב על אביו בפגיעה בגופו, באופן שתפס כיסא עץ, הרימו מעלה באופן מאיים ואמר לו "אני ארצח אותך". כמו כן, הצמיד המשיב את הכיסא לגופו של אביו, שעדיין היה על הרצפה, תוך שהוא מפעיל לחץ על הכיסא ודוחס אותו על אביו, כדי למנוע ממנו לקום וצועק עליו "תשכב" כל זאת כשאביו מנסה לקום. בהמשך לכך גרר המשיב את אביו על הרצפה לכיוון השירותים ואז שחררו מאחיזתו. כתוצאה מאירוע זה נחבל אביו של המשיב בראשו, נגרם לו פצע מדמם, וכן, נשבר הכיסא ונגרם לו נזק.

ג.כתב האישום (מיום 26.3.15) ייחס למשיב את העבירות הבאות:

איומים – לפי סעיף 192 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין");

היזק לרכוש במזיד – לפי סעיף 452 של חוק העונשין;

תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 368 ו (א) של חוק העונשין.

ד.בישיבת בית משפט קמא מיום 1.4.15 הודיע סנגורו דאז של המשיב, כי התשובה לכתב האישום תימסר לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית.

בתאריך 1.4.15 אושפז המשיב במרכז הרפואי לבריאות הנפש "מזרע" לצורך הסתכלות. ביום 12.4.15 הונחה בפני בית משפט קמא בקשה להארכת תקופת הסתכלות תוך אשפוז וצוין, כי המשיב בהכרה מלאה, שקט, מסודר בהופעתו החיצונית, חשיבתו מאורגנת, הוא אינו מגלה מחשבות שווא, אין עדות להפרעות בתפיסה, שולל מחשבות אובדניות ואין גילוי אלימות במהלך הבדיקה. יחד עם זאת, צוין, שבולט אצל המשיב חוסר הבנה של סיטואציות חברתיות. כאמור, נתבקשה הארכת תקופת ההסתכלות בשמונה ימים נוספים.