עפ"ג 16297-07-14 מדינת ישראל נ' גנאם(אסיר)

השופט א' אליקים:

מבוא

המשיב הורשע על פי הודאתו, עת היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים שהוטלו בשני תיקים שונים, השאלה האם יש להפעילם בחופף זה לזה או במצטבר, זו השאלה העיקרית העומדת לדיון בערעור זה.

1. בפנינו ערעורה של המערערת-מדינת ישראל-על גזר דין שניתן על ידי כב' השופטת הבכירה יעל אבירם, ביום 26.4.2014 בבית המשפט השלום בחיפה (להלן-בית משפט קמא), במסגרת ת.פ. 13740-04-11, ביחד עם שני תיקים שצורפו (ת.פ. 44660-01-13 ות.פ. 11063-01-14).

   המשיב הודה במיוחס לו בשלושת התיקים ונדון בין השאר ל-2 חודשי מאסר בפועל בגין כל תיק ובמצטבר ל-6 חודשי מאסר. בעת ביצוע העבירות היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים בני 5 ו-6 חודשים, בית משפט קמא הפעילם בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש שנגזר בגין העבירות האחרות, כך שהמשיב נדון בסה"כ ל-12 חודשי מאסר החל מיום מעצרו ובניכוי 10 ימי מעצר.

    

2. המערערת סבורה כי שגה בית משפט קמא בהשיתו עונש מאסר בפועל נמוך באופן משמעותי מרף הענישה הנהוג בעבירות אלו ושגה בהפעלת עונשי המאסר המותנים בחפיפה זה לזה ללא נימוק.

    

   בדיון בפנינו התמקד הדיון מטעם שני הצדדים בשאלה האם היה מקום לאותה חפיפה בין המאסרים המותנים כאשר הסנגור שם דגש על הנסיבות האישיות של המשיב המצדיקות אי התערבות לענין העונש, תוך שהוא מפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, עפ"ג 20857-03-14 אוטמזגין חיון נגד מדינת ישראל (להלן-ענין אוטמזגין), בו נקבע (בדעת רוב) כי כאשר מופעלים שני מאסרים על תנאי (או יותר), הכלל הוא כי יש להפעילם בחופף זה לזה ורק אחד מהם יוחל במצטבר לעונש המוטל בתיק, עוד נקבע כי בית משפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהורות על הפעלת המאסרים המותנים במצטבר, [למען הסדר יצוין כי הנאשם באותו תיק הגיש רשות ערעור על פסק הדין והנושא תלוי ועומד בבית משפט העליון בתיק רע"פ 4883/14].

    

   כרונולוגיה של מאסרים מותנים והעבירות בהן הורשע המשיב

   המשיב הודה והורשע בשלושה תיקים, בגינם נגזר דינו, במהלכם שולבו שתי הרשעות בתיקים אחרים בהם הוטלו המאסרים המותנים ולמען המחשת התמונה אתאר את 5 ההליכים בסדר כרונולוגי:

    

   -ת.פ. 1011/08 (שלום חיפה)-המשיב נדון ביום 21.5.08 בין השאר ל-6 חודשי מאסר בפועל ו-5 חודשי מאסר למשך שנתיים בגין עבירות רכוש מסוג עוון, ההרשעה היתה בגין עבירות של פריצה לרכב-עבירה לפי סעיף 413ו רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977, (להלן- החוק), גניבה מרכב-עבירה לפי סעיף 413ד(א) לחוק והחזקת כלי פריצה לרכב –עבירה לפי סעיף 413ז לחוק.