איגור צימרמן נ' מדינת ישראל

סגן הנשיא, י' נועם:

1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' קורנהאוזר) בת"פ 48888-10-12. בהכרעת-הדין הורשע המערער ב-21 עבירות לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן – החוק). ביום 10.7.16 נגזר דינו של המערער כדלהלן: ל-24 חודשי מאסר בפועל; לקנס בסך 150,000 ₪, או 12 חודשי מאסר תמורתו; וכן לשני מאסרים על תנאי. יוקדם ויצוין, כי במהלך הדיון בערעור הסכימו הצדדים שנפלה טעות בהכרעת-הדין ובגזר-הדין, בעניין מספר העבירות. בהסכמת הצדדים תוקנה הכרעת-הדין, והמערער הורשע ב-16 עבירות בזיקה ל-16 דו"חות תקופתיים, ולא ב-21 עבירות.

2.הודאתו של המערער ניתנה בגדרו של הסדר דיוני, לפיו הוגש נגדו כתב-אישום מתוקן לאחר שנשמעו עדים רבים לגבי כתב-האישום המקורי. כתב-האישום המתוקן הוגש נגד חברת אימפריה בונה את הארץ בע"מ (נאשמת 1 בבית-משפט קמא) ונגד המערער שהיה מנהלה הפעיל של החברה בתקופה הרלבנטית לאישום (נאשם 2 בבית משפט-קמא).

3.על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, וכמפורט בגזר-הדין, נרשמה החברה בחודש מארס 2007 כעוסק מורשה לצורך חוק מס ערך מוסף, והמערער היה מנהלה הפעיל. בין השנים 2010-2007 ניכתה החברה באמצעות המערער, בדו"חות התקופתיים שהוגשו, מס תשומות בסך 21,087,186 ₪ כאשר המע"מ הכלול בו עומד על 2,909,706 ₪. המערער והחברה מסרו ידיעה לא נכונה ולא מדויקת, בלא הסבר סביר, כאשר ניכו מס תשומות בהסתמך על 230 חשבוניות מס על שם מספר חברות, אשר לא ביצעו עסקאות ולא התחייבו לבצע עסקאות עם החברה. על-יסוד הודאתם בעבודות אלו, הורשעו כאמור המערער והחברה בביצוע 16 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה, או לא מדויקת, בלא הסבר סביר, או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכולל ידיעה כאמור, זאת בניגוד להוראת סעיף 117(א)(3) לחוק.

יצוין, כי בכתב-האישום המקורי יוחסו למערער עבירות חמורות של קיזוז מס תשומות באמצעות חשבוניות פיקטיביות, לצורך התחמקות מתשלום מס; ואולם בסופו של יום תוקנו עובדות כתב-האישום ושונתה הוראת החיקוק לעבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק, שהיא עבירת עוון שעונשה המרבי שנת מאסר, ואשר עניינה – הגשת דו"ח לא מדויק ולא נכון, ללא הצדק סביר. יודגש, כי פרק העובדות בכתב האישום המתוקן הוא קצר ולקוני. כל שנאמר בו הוא כי: "בשנים 2010-2009 ניכתה נאשמת 1, באמצעות נאשם 2 [המערער] בדו"חות התקופתיים שהגישו, מס תשומות על סך 21,087,186 ₪ כאשר המע"מ הכלול בו 2,909,706 ₪"; וכי "נאשמת 1, באמצעות נאשם 2 [המערער] מסרו ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר, בשעה שניכו מס תשומות על סמך 230 חשבוניות מס על-שם החברות: "מצדה אבטחה פיזית בע"מ", "דלתא בע"מ", "אלבטרוס אליאנס בע"מ" וחברת "אבסולוט ליאל ניהול עסקים בע"מ", אשר לא ביצעו ולא התחייבו לבצע עסקה עם נאשמת 1".

סעיף 117(א) לחוק קובע, כי מי שהפר את אחת מההוראות המנויות בסעיפי משנה (1) עד (6א), דינו מאסר שנה, ובין-היתר קובע בסעיף משנה (3): "מסר ידיעה לא נכונה או לא מדויקת ללא הסבר סביר או שמסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור". יוער, כי בסעיף 117(א) נקבעה העבירה האמורה גם לגבי סירוב למסור הודעה (סעיף משנה 1); סירוב או הימנעות להתייצב לחקירה (סעיף משנה 2); אי-עשיית המוטל על הנישום לעניין רישומו (סעיף משנה 3); הוצאת חשבונית מס ללא זכאות לעשות כן (סעיף משנה 5); אי-הגשה במועד של דו"ח (סעיף משנה 6); ואי-פירוט בדו"ח תקופתי פעולה המתחייבת בדיווח (סעיף משנה 6א).

4.בפרשת גזר-הדין בבית-משפט קמא התקבל תסקיר משירות המבחן בעניינו של המערער. כפי שצוין בגזר-הדין, מהתסקיר עולה כי המערער עלה ארצה עם משפחתו בגיל 15, ובשל תחושת חוסר שייכות והיעדר מעורבות הורית מספקת, חבר לחברה שולית. הוא החל צורך סמים, הדרדר לביצוע עבירות פליליות ונידון למספר עונשי מאסר. לפני כ-14 שנים עבר המערער הליך גמילה מסמים, ונמצא כי עד היום חדל להשתמש בסמים. שירות המבחן התרשם, כי המערער נכון לבחון את המניעים שהביאוהו למעשיו, במסגרת הליך טיפולי, אך נוטה למזער את חומרת העבירות ולהשליך אחריות על גורמים חיצוניים. על אף הליך הגמילה מסמים שעבר, התרשם שירות המבחן כי קיימים אצל המערער דפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים, "מִרמתיים ומניפולטיביים", אשר עמדו בבסיס ביצוע העבירות הנדונות. המערער החל בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, ועל-רקע זה המליץ השירות שלא להטיל עליו מאסר בפועל, כדי למנוע את חשיפתו מחדש לגורמים עברייניים בין כותלי הכלא. לפיכך, הציע שירות המבחן להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות, בצד צו מבחן.

5.בטיעונים לעונש בבית-משפט קמא הדגישה המשיבה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, וציינה כי מדובר בעבירות שבוצעו באורח שיטתי ומתוחכם, כאשר המערער שילם סכומים מופחתים בגין עסקאות שהיו מחויבות במס. כן ציינה המשיבה, כי המערער התחייב לשלם סך של 250,000 ₪ במקביל להליך הפלילי, אך עד כה שילם סכום של 40,000 ₪ בלבד. המשיבה טענה בערכאה קמא, כי מתחם הענישה ההולם נע בין 15 חודשים לבין 30 חודשים; ולאור האמור בתסקיר, וכן עברו הפלילי של המערער, עתרה להטלת מאסר למשך 24 חודשים. כן ביקשה להשית על המערער קנס בשיעור 10% "מהמחדל", שאת שיעורו העמידה על 200,000 ₪, זאת בצד "קנס סמלי" על החברה, הנאשמת.

6.ב"כ המערער הדגיש בטיעוניו לעונש בבית משפט קמא, כי המערער הורשע בסופו של יום, בעקבות הסדר הטיעון בעבירות קלות מאלו שיוחסו לו בכתב-האישום המקורי; אשר היסוד הנפשי שבהן אינו כולל כוונה להשתמט מתשלום מס. בנוסף טען, כי לא נגרם למדינה "חיסרון כיס" בגובה של 2.9 מיליון ₪, כנטען על-ידי המאשימה שכן החברה המקזזת את החשבוניות לא יכלה לבצע קיזוז מקום בו נותנת החשבונית לא דיווחה על העסקה. עוד טען, בעניין רמת האשם של המערער, כי הלה פעל תחת הנחייה של אדם אחר, שפרטיו עלו במהלך ניהול התיק. על-רקע זה, ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, לרבות מאמציו של המערער להשתלב בחברה הנורמטיבית, ביקש ב"כ המערער לחרוג ממתחם הענישה לקולא ולהסתפק בהטלת קנס סמלי בלבד. במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש בערכאה קמא, ציין המערער כי עבר הליך שיקום ממושך, לאחר גמילה מסמים; כי התחתן והפך לאב לשתי בנות; וכי רצונו הוא להשתלב בחברה נורמטיבית. לדבריו, "עשה מספר טעויות", והוא אינו מעוניין לחזור לעולם הפשע.

7.בגזר דינו התייחס בית-משפט קמא לחומרת עבירות המס – הפוגעות בקופה הציבורית, משבשות את הפעילות התקינה של המשק, מכבידות את נטל המס על אזרחים שומרי חוק ופוגעות בערך השוויון בנשיאה בנטל המס. עוד הדגיש בית-משפט קמא את הצורך בהחמרה בענישה על-רקע ביצוען הקל יחסית של העבירות, והקושי באיתורן ובפיענוחן. בצד זאת הדגיש בית-משפט קמא, כי אין לראות בכל עבירות המס מקשה אחת, ויש להבחין בין העבירות השונות, העונש הקבוע בצִדן, היקפן, משך ביצוען וכיוצ"ב. בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה ציין בית-משפט קמא, כי המערער הורשע בעבירות מסוג עוון, שאין בהן יסוד של כוונה ומטרה להתחמק מתשלום מס, אשר לגביהן קבע המחוקק עונש מֵרבי של שנת מאסר בלבד. עם זאת, מצא בית-משפט קמא לנכון להדגיש את נסיבות המקרה הנדון שבו בוצעו 21 עבירות במשך כשנתיים, תוך ניכוי תשומות בהתבסס על 230 חשבוניות מס, בסכום של למעלה מ-21 מיליון ₪, כאשר המע"מ הכלול בו הנו בסך 2,909,706 ₪. בית-משפט קמא הדגיש, כי מדובר בהיקף רב ומשמעותי ביותר, המבסס מֵמד של חומרה יתירה למעשים, על אף העונש הקל שנקבע בצד כל עבירה ועבירה. בהתאם לעתירת המשיבה, מצא בית-משפט קמא להתייחס לכל העבירות שבהן הורשע המערער כאירוע עברייני אחד, במסגרת אותה תכנית עבריינית, מאותם מניעים ובדרכים דומות. בית-המשפט הדגיש, כי בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה יש לקבוע ממצאים על-סמך עובדות כתב-האישום המתוקן שבהן הודה המערער, ואין לקבוע ממצאים על-סמך עדויות שנשמעו בטרם הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולתיקון עובדות כתב-האישום. בהקשר זה הדגיש בית-משפט קמא, כי בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן, שבו הודה המערער, ניכו המערער והחברה מס תשומות על-סמך 230 חשבוניות, על שם חברות שונות "אשר לא ביצעו ולא התחייבו לבצע עסקה עם נאשמת 1". אלו העובדות שעמדו בבסיס קביעת מתחם הענישה, כאשר בית-המשפט מדגיש כי אין מקום להתייחס למסמכים שונים שהוגשו במהלך שמיעת ההוכחות, כמו-גם לעדויות מסוימות, אשר לגביהן לא נקבעו "ממצאי משקל ומסקנות". מטעם זה קבע בית-משפט קמא, כי על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן מידת הנזק שגרם המערער לקופה הציבורית, היא בהתאם להודאתו בעובדות כתב-האישום המתוקן שבו הודה המערער, קרי – ניכוי מס תשומות בסכום של 21,087,186 ₪ כאשר המע"מ הגלום בו הִנו בסך, 2,909,706 ₪, וכי לא הוכח דבר שונה בעניין זה. באופן דומה, קבע בית-משפט: "אינני מקבל את הטיעון בדבר מעורבותו של אדם אחר דומיננטי בביצוע העבירות, אשר ההגנה ביקשה לבסס את אחריותו על ביצוע העבירות במהלך שמיעת ההוכחות, זאת כיוון שבית-המשפט לא הגיע לידי קביעת ממצאים לגרסה זו, הראיות שעלו לא ביססו את הטיעון האמור, ועל בית-המשפט להתבסס על האמור בעובדות כתב-האישום המתוקן". בהמשך קבע בית-משפט קמא, כי "היקף העבירות שביצעו הנאשמים, כמות החשבוניות, משך הביצוע וגובה הסכומים, מגבשים את החומרה, התעוזה, התחכום וכן מידת הפגיעה בערכים המוגנים". לאחר שהפנה לרמת הענישה הנהוגה בפסיקה, קבע בית-משפט קמא, כי מתחם הענישה ההולם הוא מאסר בפועל לתקופה שבין 15 חודשים לבין 30 חודשים. בכל הנוגע לרכיב הקנס, קבע בית-משפט קמא כי "מתחם הקנס" נע בין 80,000 ₪ לבין 250,000 ₪. בכל הנוגע לעונש המתאים התחשב בית-משפט קמא, מחד גיסא – בהודאתו של המערער, בקבלת האחריות למעשיו, בנסיבותיו האישיות ובעובדה שהחל בתשלום מסוים, עד כדי סך של 40,000 ₪, בגין הנזק שהסב לקופה הציבורית. מאידך גיסא – התייחס בית-משפט קמא לעברו הפלילי של המערער וכישלון ההרתעה בעונשי המאסרים בפועל שהוטלו עליו, לרבות הרשעתו בשנת 2014 בגין עבירות מרמה ורכוש, שבעטיין ריצה מאסר בעבודות שירות; להתרשמותו של שירות המבחן, לפיה המערער הִנו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים (ובכלל זה דפוסי מרמה ומניפולציה שבעטיין בוצעו העבירות); ולהערכת שירות המבחן, כי המערער ממזער את חומרת העבירות ומשליך את האחריות על גורמים אחרים. בהקשר זה הוסיף וציין בית-משפט קמא, כי אף לאחר הליך הגמילה מסמים, הפגין המערער דפוסי התנהגות וחשיבה עברייניים, ובהם דפוסי מרמה העומדים בבסיס ביצוע העבירות. בית-משפט קמא סבר, כי מכלול נסיבות אלו מציב את המערער ברף בינוני עד גבוה של מתחם הענישה, בשונה מנאשמים נעדרי עבר פלילי המועדים בביצוע עבירות מס, ונידונים למאסר בפועל אף בגין הרשעתם הראשונה. לאור מכלול השיקולים האמורים, גזר בית-משפט קמא את דינו של המערער לעונשים שצוינו לעיל, ועל החברה, הנאשמת, השית קנס סמלי בסך 100 ₪.