עפ"ג 10332-07-15 סלור נ' מדינת ישראל

המערער הורשע על סמך הודייתו בשתי עבירות: גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, עבירה על סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973 וכן החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודה.

שתי העבירות גם יחד מתבססות על העובדות כדלקמן:

בתאריך 15.1.14 בדירתו ברמת גן גידל המערער 45 שתילים של סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל כולל של 7,440 גרם נטו. המערער גידל את הסמים במעבדה שהקים בדירה. המעבדה כללה ציוד רב כגון: מנורות, מסנן אוויר, טיימרים, שנעים, מכשיר למדידת טמפרטורה ועוד, כל אלה נועדו לגידול הסם המסוכן שאכן גודל בכמויות שפורטו לעיל.

בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון שמכוחו הודה המערער בעבירות שיוחסו לו. כיוון שבדיעבד יש חשיבות לדברים שנאמרו לבית המשפט בעת ההודעה על הסדר הטיעון נצטט את הדברים במדויק כדלקמן: "ב"כ המאשימה: הגענו להסדר לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן... בטרם יורשע יישלח לקבלת תסקיר אשר יבחן את שאלת ההרשעה.

עמדת המאשימה: להרשעה ומאסר בפועל ואילו הסנגורית תטען חופשי".

בית המשפט אכן הפנה את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן לא המליץ על הימנעות מהרשעה. יחד עם זאת, קבע כי ענישה של מאסר, ולו גם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות "תהווה ענישה רגרסיבית עבורו", לפיכך ההמלצה היא לשל"צ בהיקף נרחב של שעות.

בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד) לא קיבל את המלצת שירות המבחן וקבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין 7 חודשים ל- 18 חודשי מאסר. בתוך המתחם, מיקם בית המשפט את המערער בחלק התחתון של המתחם והטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל, תוך התייחסות לנסיבות העבירה מחד גיסא ונסיבותיו האישיות של המערער, מאידך גיסא, כפי שהן משתקפות בתסקיר שירות המבחן ובטיעונים לעונש שנשמעו (לרבות עדות אמו של המערער). בנוסף הוטלו על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי לגבי עבירות על פקודת הסמים מסוג פשע, וכן 3 חודשי מאסר על תנאי לגבי עבירות על פקודת הסמים מסוג עוון. המערער הוכרז כסוחר סמים ובית המשפט הורה על חילוט כסף מזומן, מכשיר פלאפון ופריטים שונים ששייכים למכשיר הפלאפון.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

על אלה מלין הסנגור:

1.בית המשפט לא נתן משקל של ממש לעמדת המדינה באשר לסוגיית עצם הרשעתו של המערער. המדינה, כזכור, הסכימה להפנייתו של המערער לבחינת סוגיה זו, הגם שהודיעה כי עמדתה היא להרשעה ומאסר בפועל: "ברי הדבר כי לו בית משפט היה נותן דעתו לדברים אלה, אזי הדבר היה משליך על שאלת הרשעתו בכלל ועל מתחם העונש שקבע בית המשפט בעניינו בפרט".

בהמשך חוזר ב"כ המערער על טענה זו ולשיטתו, את הסכמתה של המדינה לבחון את סוגיית ההרשעה צריך היה לתרגם להקלה בענישה (ר' סעיף 14 להודעת הערעור).

2.ועוד באשר למתחם הענישה: