עפ"א 8788-05-14 מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין נ' ברבי(אסיר) ואח'

לפניי ערעור על החלטת בית משפט שלום נתניה (כב' השופט רוזנברג שיינהרט) בתיק 46515-11-13, מיום 23.3.14 (להלן: "ההחלטה"), שלא לעשות שימוש בסמכות הנתונה על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ולהורות כי המערערת תוכל להרוס, לפרק ולסלק את המבנים המצויים במקרקעין הידועים כגוש 7932, חלקה 274 בשדרות בן צבי 75, בנתניה, הכוללים מבנה עיקרי בגודל של כ-120 מ"ר, מטבח ומחסן בגודל של כ-18 מ"ר ורחבת בטון מרוצפת בשטח של כ-85 מ"ר (להלן: "המבנה").

בנימוקי הערעור

1.בית משפט קמא טעה משהתעלם מהעובדה כי מדובר במבנה לא חוקי על קרקע ציבורית, עובדה שיש לתת לה משקל רב בקיומו של אינטרס ציבורי במתן צו הריסה, לפי סעיף 212 לחוק.

2.בית משפט קמא טעה משנתן משקל בכורה בהחלטתו לעובדה כי המשיבים הגישו בקשה להיתר בניה בשנת 2012, תוך שהתעלם בית משפט מהעובדה, כי הבקשה להיתר הינה למבנה בשטח קטן משמעותית מהמבנה הקיים בפועל, קרי, הבקשה החדשה להיתר משנת 2012, היא למבנה בן 45 מ"ר אל מול המבנה המתואר בריישא להחלטה זו (ב"כ המערערת מפנה לעדות יהונתן מרטין, האחראי על התכנית להיתר, שהוגשה בידיעה שהפרטים המוצגים בתכנית אינם נכונים, עמ' 21 לפרו' מיום 27.2.14).

3. בית משפט קמא טעה משהתעלם מדברי בית המשפט הנכבד במסגרת עתירה מנהלית 45944-09-12 (כב' השופט שילה), לפיהם פלשו המשיבים לשטח ציבורי בלא שקיבלו היתר כדין, ועשו חוכא ואיטלולא מהתחייבותם לעיריית נתניה. מדובר באישור עקרוני שקיבל המשיב מעיריית נתניה בשנת 2005 לבניית מבנה קטן משמעותית מהמבנה שהקימו המשיבים בפועל. והכל ללא היתר בנייה כדין.

4. בית משפט קמא טעה בקביעתו, כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכחת קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת המבנה.

5. בית משפט קמא טעה משלא נתן משקל לשימוש הנעשה במבנה על ידי המשיבים, בניגוד לייעוד הקרקע וההתחייבות שנטל על עצמו המשיב.