זילברמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן

בפני ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט עמית מ. בן-חיים) הכרעת הדין מיום 7.3.2016, גזר הדין מיום 26.12.2016 ועל ההחלטה מיום 12.9.2016, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להתיר לו לחזור בו מהודייתו בבית המשפט.

הרקע

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין בניה ללא היתר כמפורט בכתב האישום.

בישיבת ההקראה מיום 7.3.2016 הודה המערער בתשובתו לכתב האישום בעובדות נשוא כתב האישום כדלקמן:

"אני מודה שבניתי מחסן בשטח 19 מטר ולא יותר. בניתי מדרגות מתקפלות מעץ במפלס הגג שבו מצוין אותו המחסן. אשר לרכיב השלישי בניתי שם פח בגובה מטר".

ב"כ המשיבה קבלה את הודאתו של המערער (למרות ששטח הבניה המצוין בכתב האישום הוא 23 מ"ר) בקשה להרשיעו על פי הודאתו ובית המשפט אכן הרשיע את המערער על פי הודאתו.

הטיעונים לעונש נדחו לששה חודשים על מנת שהמערער יפעל להכשרת הבנייה.

ביום 31.8.2016 הגיש המערער בקשה בכתב להתיר לו לחזור מהודייתו בטענה כי לא היה מיוצג בדיון וסבר כי עבודות הבניה שבצע אינן טעונות היתר בניה.

בדיון ביום 12.9.2016 חזר המערער על בקשתו זו למרות שחזר והודה כי בנה מחסן בשטח של 19 מ"ר, וטען כי סבר כי בהתאם לתקנות הפטור אין צורך בהיתר לבניה זו.

בית המשפט קמא בהחלטתו דחה את בקשתו של המערער וקבע כי גם במועד הדיון השני הודה המערער בבניית המחסן, אין חולק כי אין לו היתר בניה וטענתו כי סבר בטעות כי בהיותו בעלים של 3 יחידות בבניין הוא רשאי לבנות מחסן בשטח זה, אין בה כדי להצדיק חזרה מהודיה. הדיון לטיעונים לעונש נדחה פעם נוספת לבקשת המערער, על מנת שיועץ עם עורך דין.