עפ"א 7213-09-15 לסט נ' ועדה מקומית לתכנון בני ברק

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק (כב' השופט אילן סלע) בתיק 386/14 מיום 2.7.15.

המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ונגזרו עליו עונשים של מאסר על תנאי, התחייבות וקנס כספי בסך 60,000 ₪.

כתב האישום

על פי עובדות כתב האישום, שהוגש ב- 27.5.14, המערער הפר שני צווים המחייבים אותו להרוס סככות במקרקעין שבבעלותו או בהחזקתו. האחד, צו הריסה שיפוטי נשוא ת"פ 89/96 לסככה בשטח של כ- 36.98 מ"ר (להלן: "הסככה הקטנה"). השני, צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, נשוא ב"ש 14/96, לסככה בשטח של 363.69 מ"ר (להלן: "הסככה הגדולה"). הצווים ניתנו בתאריך 17.2.97 (לביצוע נדחה למספר חודשים). המערער לא הרס מעולם את הסככות.

בתשובתו לכתב האישום, טען המערער, כי הרס את כל שנצטווה להרוס. הסככה הקטנה נהרסה על ידו בסמוך לאחר גזר הדין, ונבנתה מחדש על ידי אחר. השטח עליו היא בנויה גם אינו בבעלותו. אשר לסככה הגדולה, המערער הרס את החלק המרכזי שלה, ולשני החלקים החיצוניים קיבל היתר. המערער הוסיף והעלה טענת הגנה מן הצדק.

הכרעת הדין

בית המשפט קמא העדיף את עדותו של המפקח מטעם המשיבה מר אבי סלסי (להלן: "המפקח"), לפיה, ביקר במקרקעין פעמים רבות מאז מתן הצווים, ואף לא אחד מהמבנים נשוא הצווים, נהרס.

אשר לשיהוי בהגשת כתב האישום, המקשה על הוכחת ההגנה, נקבע, כי חלוף הזמן לא מנע מהמערער להביא ראיות. גם אם התקשה להוכיח הריסת הסככה הקטנה, יכול היה לזמן לעדות את מקים הסככה מחדש, או עדים שהבחינו בבניית הסככה וכו'. אי הבאת ראיות לגרסת ההגנה, מחזק את גרסת התביעה. עוד נקבע, כי המשיבה אינה צריכה להוכיח החזקת המקרקעין על ידי המערער, שכן הצו חל עליו, גם אם אינו מחזיק במקרקעין.

בית המשפט קמא קיבל את גרסת המפקח, לפיה, המערער הרס מבנים שאינם נשוא כתב האישום, ועשה זאת שנים רבות לאחר המועד שנקבע לביצוע הצווים. על כך כאמור, לא הובאו ראיות לסתור.

נדחו טענות המערער ביחס לאי בהירות במספר ההליך נשוא צו ההריסה של הסככה הגדולה, ונקבע, כי הטעות הפורמאלית אינה פוגמת בצו השיפוטי. כן נדחתה הטענה כי ניתן היתר בניה.

נקבע, כי גם אם בשנת 2009, כטענת המערער, החלק המרכזי של הסככה, לא היה בנוי. נוכח הודאת המערער, כי הוא מקים את החלק האמצעי מפעם לפעם, הריסה של מבנה שניתן לגביו צו הריסה והקמתו מחדש, אינה מהווה קיום הצו השיפוטי.

בנוסף, לא הוכח קיומו של היתר בניה, לסככה הגדולה. לכן, קיבל בית המשפט קמא את גרסתו של המפקח, לפיה, לא קיים היתר בניה. המסמכים אותם הציג המערער, לכל היותר יכולים לרמוז על היתר שקדם למתן הצו נשוא כתב האישום. בהעדר מחלוקת בדבר קיומו של הצו, לא ניתן להעלות טענות כאלה, נגד פסק דין חלוט.