עפ"א 64149-12-15 גפייבל זיסקינד נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ערד ואח'

1.המערער, תושב ערד, הורשע בבימ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופט א. ברסלר) בעבירה של "הצבת מבנים, ביצוע עבודה ושימוש חורג – בלא היתר" לפי סעיפים 145 (א) (2) ו-(3) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 ("החוק") – זאת, בכך ש"הציב והשתמש בבלוני גז (ניידים) במעבר פרטי משותף ללא היתר" (כמצוטט מהפיסקה האופרטיבית החותמת את הכרעת הדין).

בגזר הדין דן אותו ביהמ"ש קמא לקנס של 5,000 ₪ והורה לו לחתום על החייבות כספית שלא לעבור עבירה לפי סעיפים 145, 204 או 210 לחוק התו"ב.

בפני ערעורו של המערער על הרשעתו זו.

2.לטענת המערער, הנחת בלון גז נייד (להבדיל מצובר גז נייח או התקן גז המחובר למקרקעין) אינה מהווה עבודה הטעונה היתר לפי סעיף 145 לחוק – וגם השימוש בו אינו טעון היתר לפי חוק התו"ב. לחלופין טוען המערער כי ההליך שפתחה נגדו המאשימה, הועדה המקומית לתו"ב – ערד, ("המשיבה"), לוקה באכיפה בררנית ופסולה ועל כן מן הדין היה שיזוכה מן הצדק.

אציין כי מלכתחילה הואשמו יחד עם המערער גם רעייתו (נאשמת 2) והחברה שנטען כי היא שהציבה את בלון הגז (נאשמת 3) – אולם לאחר שמיעת הראיות חזרה בה המשיבה מכתב האישום נגד שני אלה – והאישומים נגדם בוטלו.

3.העובדות הצריכות לעניין הינן פשוטות (על אף הליך ההוכחות הארוך יחסית שהתנהל בביהמ"ש קמא).

המערער מתגורר בדירה בבית משותף בערד. סמוך לפני מרץ 2013 הציב המערער שני בלוני גז ניידים "במעבר פרטי משותף" בחצר הבנין וחיבר אותם לצנרת הגז הקיימת במקום, משכבר הימים.

למערער לא יוחסה בכתב האישום הנחת הצנרת או ביצוע עבודה כלשהי באותה הצנרת.

4.בהכרעת דין ארוכה ומפורטת נקבעו על ידי השופט קמא עיקרי הדברים המצוטטים (בתמציתם) להלן:

א."חוק התכנון והבניה הוא "חוק מאפשר", והכלל הוא שמה שלא הותר במפורש –