מסרי ואח' נ' מדינת ישראל

1.ערעור זה, כמו גם ערעורים רבים דומים שהוגשו לאחרונה, מעלה את השאלה, האם יש בתכניות מתאר ו/או תכניות מפורטות, אשר תכנונן החל לאחרונה במגזרים הערבי והדרוזי, כדי להצדיק הארכת מועד לביצוע צווי הריסה ו/או צווי איסור שימוש, שניתנו על ידי בתי המשפט במסגרת גזרי דין. האם ניתן לראותן כיוצרות "אופק תכנוני", כמשמעות שניתנה למונח זה על ידי בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין.

מדובר במגמת תכנון חדשה, יחסית, הקורמת עור וגידים, במקרקעין המצויים במגזרים הערבי והדרוזי, אשר באה לתת מענה למחסור רב שנים בתכנון, במגזרים אלה, ובמסגרתה מתוכנן גם שינוי ייעוד של קרקע חקלאית לקרקע למגורים.

2.במקרה שבפניי עסקינן בבניית בית מגורים בשטח של כ-350 מ"ר (להלן: "המבנה"), שהוקם על ידי המערערים על מקרקעין המצויים בשכונת אלדהראת בכפר ערערה, הידועים כחלקה 32 בגוש 12158 (להלן: "החלקה"). המערער 1 הוא הבעלים והמשתמש בפועל במקרקעין ומערער 2 הוא בנו, המשתמש גם הוא במקרקעין, שייעודם הוא חקלאי.

3.ביום 6.9.05 במסגרת עמ"ק 20224/04 בבית משפט השלום בחדרה, הוצא צו הריסה נגד המערער 1, למבנה, תוך שניתנה ארכה לביצוע ההריסה, עד ליום 6.9.07 (להלן: "צו ההריסה"). בשנת 2011 הוסיף מערער 2 חלונות ודלתות למבנה ובמהלך שנת 2012 נבנה במקרקעין שביל גישה מבטון המחבר את המבנה לדרך עפר סמוכה - הכול ללא היתר. המבנה והבנייה הנוספת ייקראו להלן: "הבנייה"). בחודש נובמבר 2008, הוגש כתב אישום חדש נגד מערער 1, בגין אי קיום צו הריסה, (עמק 15525-11-08). המערער הורשע, וביום 05.09.11, נגזר דינו, וניתן צו הריסה שביצועו נדחה למשך 6 חודשים.

בחודש אפריל 2013, הוגש כתב אישום נוסף, נגד שני המערערים (בת"פ 18701-04-13 בבית משפט השלום בחיפה) בגין בנייה ללא היתר, בגין שימוש במקרקעין ללא היתר ונגד המערער 1 - גם בגין המשך הפרת צו ההריסה שניתן בהליך הקודם. במסגרת גזר הדין שניתן, שם, נקבע כי צו ההריסה, שניתן בהליך הקודם, עומד בתוקפו וכן הוצא צו הריסה למבנה גם נגד המערער 2. ביצוע צווי ההריסה נדחה עד ליום 1.6.15. כן נקבע, כי אם המבנה לא ייהרס עד למועד זה, תוכל המאשימה לבצע את ההריסה, החל מיום 1.7.15, ללא מגבלת זמן, ולהיפרע מן המערערים את הוצאותיה.

4.ביום 21.12.14, הגישו המערערים בקשה להארכת המועד לביצוע צווי ההריסה. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא (כבוד השופט קוטון) בהחלטה שניתנה על ידו ביום 5.1.15.

המערערים לא ביצעו את צווי ההריסה ואף המאשימה לא השתמשה בסמכות שניתנה לה בגזר הדין הנ"ל ולא הרסה את הבנייה הבלתי חוקית.

5.ביום 11.12.16 הגישו המערערים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, אשר התבססה על הטענה לפיה הוכנה, ביוזמתם, בקשה לשינוי ייעוד המקרקעין (תכנית ען/1149), שמטרתה להכשיר בניית מבנים רבים, באזור בו נמצאת גם החלקה דנן. במקביל, יזמה המועצה תכנית מפורטת שכונתית, שמספרה 354-0293563, בשטח של 170 דונם, הכוללת את החלקה דנן ותכנית זו מקודמת כעת.

בהחלטה מיום 18.1.17 דחה בית משפט קמא את הבקשה ובגין כך הוגש ערעור זה.

בימ"ש קמא ציין, כי הבקשה איננה עומדת בתנאי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה), שכן היא הוגשה לאחר כניסת הצווים לתוקף; לא צורפה אליה תגובת המאשימה כדרישת תקנה 3 לתקנות; לא צורף אליה תצהיר של איש המקצוע המטפל בתכנון כדרישת תקנה 2(ג'), הגם שצורפו מכתבים מאיש תכנון ומראש הרשות המקומית. חרף זאת לא מצא בימ"ש קמא לדחות את הבקשה על הסף ודן בה לגופה.