עפ"א 60762-12-14 זמיר נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

הערעור:

1.לפניי ערעור על פסק הדין שניתן בביהמ"ש לעניינים מקומיים (על ידי כבוד השופט קוטון), בתיק עמ"א 22030-12-11.

טענותיו של המערער נוגעות הן להכרעת הדין והן לגזר הדין ולפני כל אלה טוען הוא, כי השופט קמא לא נתן החלטה בבקשתו, שהוא יפסול עצמו מלדון בעניינו.

אביא, בקצרה, את העובדות:

2.המערער הואשם בבימ"ש קמא בביצוע עבודות ושימוש, בניגוד להיתר ובסטייה ממנו, עבירות לפי סעיפים 204(א), 204(ב) ו-217 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

על פי עובדות כתב האישום, המערער הוא הבעלים והמחזיק של מקרקעין הידועים כמגרש 16, חלקה 1, גוש 8801 במושב מאור (להלן: "החלקה") ועל פי בקשתו אישרה המשיבה למערער, בניית בית מגורים שני על החלקה (להלן: "הבית השני"), בתנאי, שהמערער יהרוס בריכה בשטח של כ-50 מ"ר (להלן: "הבריכה") ומבנה עץ (להלן: "מבנה העץ") אשר נבנו בחלקה שלא כדין. תנאים אלה נרשמו בהיתר הבנייה שהוצא למערער ביום 16/3/08.

מוסיף כתב האישום ואומר, כי המערער בנה את הבית השני ואכלס אותו, אף שלא היה בידיו טופס אכלוס כחוק וכי הוא לא קיים את תנאי ההיתר, בכך שלא שהרס את הבריכה ואת מבנה העץ. המערער גרש את המפקח, שהגיע למקום, מטעם המשיבה, מהחלקה ואף נטל מהמפקח את תעודת ההסמכה, שהציג בפניו, לבקשתו, סירב להשיבה למפקח ועזב את המקום בנסיעה.

3.בבימ"ש קמא טען המערער, כי היה על המשיבה להגיש את כתב האישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, ולא לבית משפט השלום בחיפה וכן טען להעדר סמכות למשיבה להגיש את כתב האישום נגדו וכי הסכמות להגשת כתב האישום נתונה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

לגופו של כתב האישום טען המערער, כי התנאי בדבר הריסת הבריכה ומבנה העץ, הוסף להיתר הבנייה שלא כדין וכי הטופס הנחזה כהיתר, אינו היתר. הוא כפר בכך שבנה את המבנה השני ואכלס אותו ללא טופס אכלוס. וכן טען, כי המפקח היה מסיג גבול בחלקה, מאחר שהוא לא תיאם עימו את הגעתו לחלקה, 24 שעות מראש וכי המפקח לא הוכשר ואין לו כל סמכות לפעול על-פי חוק התכנון והבניה.