אבו קרינאת נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

אפתח בהתנצלות בפני הצדדים בגין עיכוב בלתי סביר במתן החלטה זו.

עיכוב, שנבע מעומסי עבודה חריגים.

הרקע וההחלטות

1. לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט צ' פורר) מיום 12.1.17, בה דחה בית המשפט את בקשת המערערת לבטל צו הריסה מנהלי (מיום 21.3.16) ביחס למבנה שבנתה. מבנה, אשר כלל ריצוף, קירות בלוקים וגג פח משופע. מבנה אשר, בשלב הבנייה בו נתפס, טרם הושלמה התוכנית להתקין בו קירות וכלים סניטריים.

2. ההליך לפני בית משפט השלום עבר מספר גלגולים, נוכח טענת המדינה להעדר זכות עמידה. אולם, בסופו של דבר נקבע כי יש לעותרת זכות עמידה בבחינת "מי שרואה עצמו נפגע". נעשו ניסיונות להגיע להסכמות ובסופו של דבר התקיים דיון לגופו של עניין, וניתנה החלטה.

3. לעניין זכות העמידה, נקבע כי המבקשת היא מבני המשפחה אשר הגיעה למקרקעין עליהן נבנה המבנה, וכי היא חליפה של החותמים על הסכם עם המדינה, אשר הביאה את פלג א- ראשד להתיישבות זמנית על אותן אדמות (החלטה מיום 23.8.16). זכות ישיבה זו הוכרה כבר בהליכים קודמים לביטול צו הריסה מנהלי. הליכים אלה הסתיימו בהחלטות של בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט אקסלרד) במסגרת ב"ש 2133/09 (מיום 16.12.09) וכן תל"פ 2131/09 (מיום 14.6.10). החלטות חשובות אלה, אשר עומדות במרכז ההליך הנוכחי, יכונו להלן "ההחלטות מקרית גת".

4. בהחלטה לגופו של עניין, מיום 12.1.17, דחה בית משפט השלום בבאר שבע את הבקשה לבטל את צו ההריסה המנהלי הנוכחי. כעולה מההחלטה, בית משפט השלום דחה את הטענה לפיה צו ההריסה המנהלי סותר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליכים קודמים, ואת ההחלטות מקרית גת. אמנם נקבע כי יש למבקשת זכות ישיבה בקרקע. אולם, נקבע כי לא ניתן לפרש את אותם הסכמים או את אותן החלטות, כאילו הם מקנים למבקשת ובני משפחתה "חסינות בפני החוק, וזכות לבנות כל מבנה, ככל העולה על רוחה". יתרה מכך, נקבע כי אפילו היו ההסכמים מתירים לחרוג מן החוק, הרי כל הוראה הפוטרת מהוראות החוק, הייתה נחשבת כבטלה מעיקרה.

5. בהחלטה, נדחו גם הטענות בדבר פגמים טכניים בצו וביחס לטענות לפיהן המבנה היה כבר גמור ומאוכלס בעת מתן הצו, נוכח הראיות שהובאו במהלך הדיון.

6. בית המשפט אף דחה טענה לפיה "חובת ההיוועצות" לא קוימה כראוי. טענה, לפיה יש פגם בכך שההסכמים וההחלטות מקרית גת לא הובאו לפני נציג המשרד המשפטים אשר אישר את מתן הצו מבחינה משפטית. למרות זאת, בית המשפט קבע כי התמלאו כל התנאים הטכניים, וכי חובת ההיוועצות קוימה לפני החתימה על הצו, כעולה מן המסמכים שהוגשו. בית המשפט אף הזכיר בהקשר זה כי, על פי הפסיקה, ביקורת בית המשפט על צווי הריסה היא ביקורת מצומצמת, וקבע שאין מקום להתערב בשיקול הדעת של הרשות המנהלית, אלא אם פעלה "בחוסר סבירות קיצוני".

    

   הטענות בערעור ותגובת המדינה