קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון ואח' נ' איאד סראדיח

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1. לפנינו שני ערעורים, האחד של קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (עפ"א 5078-02-17), והשני של רשות העתיקות (עפ"א 16592-02-17), על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' ש' גבאי-ריכטר) מיום 1.1.17, בתיק ה"ת 50356-06-14, שניתנה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט. בגדרה של ההחלטה חויבו רשות העתיקות (להלן - רשות העתיקות וכן הרשות) וקמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי של אזור יהודה ושומרון (להלן – קמ"ט ארכיאולוגיה), יחד ולחוד, להשיב לאלתר למבקש תפוסים, וכן חויבה הרשות לשלם למבקש הוצאות ההליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט בסך 20,000 ₪. התפוסים הם עתיקות שנתפסו על המשיב, תושב ישראל, בעת שעבר מירדן לאזור יהודה ושומרון במעבר הגבול בגשר אלנבי. כפי שציין בית-משפט קמא, מדובר בספרון עופרת, שהעופרת ממנו משויכת למאות ה-13-12 לספירה, וקלף שהנו חלק מספר תורה שומרוני משנת 1000 לספירה לערך (להלן – התפוסים).

הרקע להליך לפי פקודת ביזיון בית-משפט

2.להלן הרקע להליך, כעולה מהתיק:

ביום 15.7.13 נתפסו על המשיב, על-ידי רשויות המכס והמע"מ, התפוסים הנ"ל במעבר גשר אלנבי, לאחר שהגיע למקום מירדן.

כעבור כארבעה חודשים, ביום 3.11.13, הגיש המשיב בקשה להחזרת תפוס במסגרת תיק ה"ת 2692-11-13 (להלן – ההליך הראשון בבית-משפט קמא). המשיב ציין באותה בקשה כמשיבה את מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ. בדיון בהליך הראשון, שהתקיים ביום 17.11.13, הודיעו ב"כ המדינה, כי הפריטים תפוסים בידי קמ"ט ארכיאולוגיה, וצוין כי התפיסה נעשתה מכוח סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן – הפקודה). בהודעה משלימה מיום 22.12.13, הודיעה המדינה לבית-המשפט כי הואיל והמשיב הִנו אזרח ישראלי, מועבר המשך ניהול החקירה הפלילית ל"יחידת השוד" של רשות העתיקות, האמונה על החקירות הפליליות בתחומי מדינת ישראל; והובהר, כי התפוסים מוחזקים מכוח סעיף 32(א) לפקודה, בשל החשד שנעברה בהם עבירה או משום שהם עשויים לשמש ראיה בהליך פלילי. בדיון נוסף בבקשה הראשונה, שהתקיים ביום 25.12.13, התייצבו הן ב"כ המכס והן ב"כ רשות העתיקות, והודיעו כי בהיות המשיב אזרח ישראלי, התיק מועבר לטיפול רשות העתיקות, ותישקל הגשת כתב-אישום נגדו. נציגת רשות העתיקות הודיעה, כי תוגש מטעם היחידה החוקרת (רשות העתיקות), בקשה להארכת תוקף תפיסת התפוסים. במהלך שני הדיונים האמורים האריך בית-משפט קמא (כב' השופט א' רון, עת כיהן בבית-משפט קמא), את המועד להגשת חוות-דעת מומחה לעניין התפוסים; וכך עשה גם ביום 4.2.14, לבקשת רשות העתיקות, אשר ציינה בבקשת ההארכה, כי המשיב חשוד בעבירה לפי סעיף 22א לחוק העתיקות בכך שניסה להכניס עתיקות מאזור יהודה ושומרון לישראל. רשות העתיקות טענה באותה בקשה, כי הליך החזרת התפוסים מיותר, הואיל והמשיב טרם פנה לרשות העתיקות, בבקשה לפי פקודת סדר הדין הפלילי להחזרת התפוס. בהודעה מיום 30.3.14 חזרה המדינה על העמדה, לפיה ההליך מיותר לנוכח אי מיצויו בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי אל מול היחידה החוקרת. בדיון השלישי בהליך הראשון, מיום 16.6.14, מחק בית-משפט קמא (כב' השופט א' רון) את הבקשה, זאת מחמת אי-התייצבות המשיב ובא-כוחו.

3.ההליך השני בבית-משפט קמא נפתח על-ידי מדינת ישראל - רשות העתיקות ביום 25.6.14, במסגרת תיק ה"ת 50356-06-14. בהליך זה עתרה רשות העתירות להאריך את תוקף החזקת התפוסים; ובהקשר זה טענה כי נחקרים חשדות לעבירות לפי חוק העתיקות התשל"ח-1978 (להלן – חוק העתיקות), וכן חשד להחזקת רכוש החשוד כגנוב. בית-משפט קמא (כב' השופט גדעוני) נעתר לבקשה, מבלי שנקצבה תקופת החזקה בהם.

4.במהלך חודש אפריל 2016 הושלמו חוות הדעת המקצועיות, שנערכו עבור רשות העתיקות, לפיהן נקבע כי התפוסים הם עתיקות. על-רקע זה הגישה רשות העתיקות ביום 4.5.16

בקשה למתן צו חילוט, תוך שטענה כי פעולותיה התעכבו בשל הצורך להמתין לחוות הדעת. לאחר שנמסר על ידי הרשות כי המשיב מסכים לבקשה, ניתן צו חילוט, אשר בוטל לאחר מכן, משנטען על ידי המשיב כי לא נתן הסכמתו לבקשה.

5. ביום 4.7.2016, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, קיבל בית-משפט קמא את עמדת הרשות, לפיה הוא מוסמך לדון בבקשה, מכח חוק העתיקות והוראות סעיף 2 לחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשס"ז-2007 (להלן - חוק התיקון).

לגופו של עניין, קבע בית-משפט קמא, כי "לנוכח הוראות סעיף 39 לפסד"פ, אין לרשות סמכות לבקש חילוט או לחלט את העתיקות בנסיבות העניין";

בית המשפט האריך את המועד להחזקה בתפוסים עד ליום 5.9.2016, וקבע כי אם עד למועד זה לא יוגש כתב אישום, כי אז הרשות תחויב להשיב את התפוסים למבקש.