נירוך ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז ירושלים

בקשה לעיכוב ביצוע צווים מינהליים להריסת בתיהם של המבקשים אשר בכפר וואלג'ה, עד להכרעה סופית בערעור.

1. תחילת הדברים ביום 4.10.16, אז הוצאו צווים מינהליים להריסת בתיהם של המבקשים. כנגד צווי הריסה אלו הוגשו בקשות לביטול ולעיכוב ביצוע (ב"ש 3516/16, 3517/16). בית המשפט לעניינים מקומיים (מפי כב' השופטת אב-גנים וינשטיין) עיכב את ביצוע הצווים ודן בבקשה לגופה, וביום 10.10.16 הוחלט על דחיית הבקשה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה בתיק ע"פ 22551-11-16, כמו כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 10.11.16 ומיום 14.11.16 הורה בית משפט זה (מפי כב' השופט יעקובי) על עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. ביום 7.2.17 נדחה הערעור לגופו, ונקבע (מפי כב' השופטת לומפ) כי צו ההריסה יוותר על כנו וייכנס לתוקף ביום 19.2.17 (בהסכמה נדחה מועד זה ליום 14.3.17, על מנת לאפשר למבקשים לממש את זכותם ולהגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון). ואכן, בקשת רשות ערעור הוגשה לבית המשפט העליון (רע"פ 2291/17) וביום 13.3.17 ניתן צו עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. ביום 27.4.17 נדחתה בקשת רשות הערעור לגופה, תוך שנקבע שההחלטה על דבר ביצוע מתבטלת, "וניתן לבצע את צו ההריסה לאלתר" (מפי כב' השופט שהם).

    

2. למחרת היום, ביום 28.4.17, פנו המבקשים לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה להארכת מועד ביצוע הצווים (בב"נ 48418-04-17), בטענה כי יש לעכב את ביצוע צווי ההריסה, משום שביום 6.4.17 הוגשה עתירה מינהלית על ידי מועצת הכפר וואלג'ה ותושביו (עת"מ 11782-04-17). בעתירה מעלים העותרים טענות כנגד התנהלותה של המשיבה בכל הנוגע למצב התכנוני בכפר, שמעמידה את תושבי הכפר, כפי שנטען, במבוי סתום בכל הנוגע לקידום אישורים לקבלת אישורי בנייה, אך נוקטת בהליכים לצווי הריסה תכופים, וכל זאת תוך כאשר במקביל אין מוענקים לכפר שירותים עירוניים כלשהם. המשיבה התנגדה לדחיית מועד צווי ההריסה. עמדת המשיבה התקבלה על ידי בית משפט קמא בהחלטה שניתנה בו ביום (מפי כב' השופט כדורי), וזאת נוכח החלטת בית המשפט העליון שניתנה יום קודם לכן, ובה הורה בית המשפט העליון כי ניתן לבצע את צו ההריסה לאלתר.

3. כנגד החלטה זו הוגש הערעור דנן, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע, אשר באה לפניי. על פי הנטען בבקשה, ללא עיכוב ביצוע ייגרם נזק בלתי הפיך; ובנוסף סיכויי הערעור גבוהים, בשל פגם דיוני בהחלטת בית משפט קמא, אשר לא קיים דיון במעמד הצדדים בטרם הכריע בבקשה, בלא שפירט הנמקה לכך; כן נטען, כי לא היה מקום לדחות את הבקשה בשל החלטת בית המשפט העליון שהורה על ביצוע צו ההריסה לאלתר, וצו כזה איננו מונע בקשה לדחיית מועד ביצוע; עוד נטען, כי הרשויות מתנהלות כלפי הכפר וולאג'ה באופן פסול, ועתירה מינהלית בעניין זה הוגשה ועשויה להיות מוכרעת לטובת העותרים.

4. המשיבה מתנגדת למתן הצו בדבר עיכוב ביצוע, וטוענת כי הטענות שהועלו בעתירה המינהלית, בדבר העדר תכנון והעדר שירותים, הוזכרו גם במסגרת ההליך הקודם, לשלביו, שנקטו המבקשים כנגד צווי ההריסה, תוך שבתי המשפט לדרגותיהם אישרו את הצווים המינהליים. מכל מקום, אף אם תתקבל העתירה, יידרשו הליכי תכנון עתידיים ממושכים להכשרת הבנייה הבלתי חוקית.

5. לכך משיבים המבקשים, כי לאור הצהרה שניתנה מטעם המשיבה בהליך אחר לפיה לצורך אותו הליך, יכול בית המשפט לצאת מנקודת מוצא כי תכנית RJ5 הינה בת תוקף וניתן לקבל מכוחה היתרי בנייה, הרי שטענת המשיבה כי הליכי האישור עשויים להימשך זמן רב, איננה נכונה. עוד נטען, כי ביום 15.2.17 נשלח מכתב מטעמו של חבר הכנסת ד"ר אכרם חסון, המופנה אל ראשי הרשויות, ובו צוין כי הושגה הסכמה בדבר הקפאת צווי הריסה באדמות פרטיות של אזרחים מכלל המגזרים למשך תקופה של שנתיים. צוין, כי מכתב זה נודע למבקשים אך לאחרונה מפסק הדין שניתן ביום 25.4.17 בתיק עפ"א 53795-02-17.

    

   דיון