עפ"א 49614-10-14 מחניאן נ' עירית תל-אביב-יפו

בפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ר' פוזננסקי) מיום 21.9.14 לפיה נדחו בקשות המערער מיום 2.4.14 כלשונן: "בקשה/דרישה, ביטול/מחיקת קנס, מתן תוקף התיישנות/כמו כן גם אם לא הייתה מתקיימת חובת ההתיישנות לא היה במקרה דנן להשית כל קנס".

להלן השתלשלות העניינים:

1.על החלטת בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט המחוזי. הדיון בערעור נקבע ליום 26.11.14 שעה 12:00. כב' השופט צ' גורפינקל ציין בפסק דינו כי המערער זומן כדין לשעה 12:00 אולם לא התייצב ולאור זאת בשעה 12:45 נמחק הערעור. ביום 15.12.14 הגיש המערער בקשה "לביטול פסק הדין שניתן בהעדר וחידוש הדיון". בקשתו נדחתה כמפורט בהחלטת בית המשפט. על פסק הדין דנן הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון וניתנה לו רשות ערעור. פסק דינו של בימ"ש המחוזי בוטל והדיון הוחזר לשמיעת הערעור. הדיון בערעור נקבע פעם נוספת בבית משפט מחוזי ליום 17.5.15. אולם גם הפעם לא התייצב המערער למרות שזומן כדין. בית המשפט מחק פעם נוספת את הערעור וקבע: "אם המערער יגיש בקשה נוספת לחידוש הדיון, תנאי מוקדם לדיון בבקשה יהיה הפקדת הוצאות בסך 1,000 ₪ כיון שזו פעם שניה שנציגת העירייה מוטרחת להגיע לבית המשפט לשווא".

יודגש כי המערער לא הפקיד את הסכום הנ"ל כאשר הגיש שוב בקשה לחידוש הדיון. למרות זאת, ולפנים משורת הדין החלטתי לדון בערעורו. גם ביום 2.3.16 לא הופיע המערער, ב"כ המשיבה התקשרה עם מיופה כוחו אשר הודיע כי לא קיבלו הזמנה והדיון נדחה להיום. אתמול הוגשה בקשת דחייה אולם בקשה זו נדחתה והדיון התקיים היום כפי שנקבע במעמד הצדדים.

טענות המערער בקליפת אגוז הן כדלקמן:

1.חנייה על מדרכה מותרת לפי חוק הנכים לצורך הובלת נכה.

2.העבירה התיישנה מאחר וההתיישנות היא שנה ויום מאי משלוח תשובת המשיבה לבקשתו של המערער לביטול הקנס. המשיבה לא המציאה פלט מחשב המאמת את גירסתה בנוגע לשליחת התראה בגין אי תשלום הקנס.

3.מדובר בעבירת חטא וההתיישנות היא 3 שנים מיום המסירה הראשונה שהייתה בינואר 2013.

להלן טענות ב"כ המשיבה:

1.בהתאם להוראות סעיף 230 לחסד"פ בית המשפט רשאי להעתר לבקשה להישפט באיחור אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 229ה' לחסד"פ. דהיינו עליו להשתכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במערער ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

2.התנאים הלו אינם מתקיימים בעניינו. המערער ידע על חובו, השתהה במשך שנים רבות, לא המציא הוכחה באשר לפנייה למשיבה בנוגע לדו"ח, ומדובר בטענה בעלמא. פנייתו הראשונה למשיבה הייתה רק בשנת 2013 באמצעות מיופה כוחו.