עפ"א 48782-11-16 מכנס נ' מדינת ישראל

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ע. מסראווה) מיום 29.9.16 לפיו הורשע המערער בעבירה של חניה בניגוד לתמרור אין עצירה פרק לפריקה וטעינה ונגזר עליו קנס בסך 500 ₪.

הרקע

בית משפט קמא ציין בהכרעת דינו כי המערער אישר כי חנה במקום בו נמצא תמרור "אין עצירה" דנן, מאחר ומהר לפגישה לא שם לב לתמרור וכשחזר מהפגישה הבחין בניידת עירונית שחנתה במקום.

בנוגע לטענתו של המערער לאכיפה בררנית – להגנה מן הצדק – קבע בית משפט קמא כי לא הובא בפניו מידע מספיק על מנת להכריע בטענה מאחר ולא ברור מהנתונים שהובאו בפניו משך החניה של הניידת העירונית וסיבות החניה במקום והנטל להוכיח את התשתית הראייתית לטענה מוטל על הטוען.

באשר לטענת המערער כי מיקומו של התמרור איננו הגיוני, בעניין זה קבע ביהמ"ש קמא כי לרשות עומדת חזקת תקינות פעולותיה. על הטוען כי הצבת התמרור איננה הגיונית להוכיח זאת והמערער לא הרים את הנטל בעניין זה ולא ברור כלל מדוע הצבת התמרור במקום איננה הגיונית.

להלן טענות המערער בקליפת אגוז

1.ביהמ"ש קמא טעה בהתייחסו למשפט כעניין "קטן מימדים", לא נתן למערער להציג אסמכתאות משפטיות באופן מסודר, התייחס לעניין שבפניו בזלזול ואל המערער כמטריד לשווא את בית המשפט.

2.המערער הציג לעד התביעה שאלות בעניין טענות ההגנה והעד ענה כי התמרור לא הוצב במקום שבו עוברת התנועה אלא במפרץ חניה. מדובר בעניין משפטי ולא בעניין עובדתי.

3.בית משפט קמא טעה בהטילו על המערער את החובה להציג ראיות הנמצאות בידי המשיבה לביסוס התשתית הראייתית. המערער העיד בבית המשפט, וכל יתר הראיות מצויות בידיעתה הבלעדית של המשיבה.

לדברי המערער, רכב העירייה חנה במקום יותר מעשרים דקות וזאת בניגוד לתשובת העירייה בעניין.

המשיבה לא הציגה ראיה לסתור את דברי המערער ואף לא העמידה לדין את נהג הרכב העירוני שחנה במקום האסור בחניה.

4.בית משפט קמא טענה בקבעו כי הגם שמדובר בתמרור שהצבתו אינה סבירה על האזרח לציית לו.

5.טעה בית משפט קמא בהטילו על המערער כפל קנס המקור.

שלב הראיות היה קצר ביותר אף לא היה צורך בהבאת עד התביעה שהעיד, כך שזמנו של בית המשפט לא בוזבז.