עפ"א 43891-08-17 חב' עמי גור ניהול נכסים בע"מ נ' הועדה לתו"ב נתיבות

הרקע

1. לפני ערעור על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו) מיום 10.8.17, והחלטות קודמות של בית המשפט אשר בהן למעשה נדחתה בקשת המערערת לדחות מועד כניסה לתוקף של צווי הפסקת שימוש והריסה. זאת, למרות טענת המערערת כי לא התקיים תנאי מקדים לכניסת הצווים לתוקף.

2. המערערת היא חברת ניהול נכסים אשר משכנת בנכסים הרלוונטיים עולים חדשים, במסגרת מרכז קליטה. זאת, לדבריה, כזרוע ביצועית של הסוכנות היהודית. לדבריה, הדיירים הנמצאים במקום, הם דיירים הנמצאים שם מכוח פעילותה זו של כמרכז קליטה, בין השאר.

3. הצווים הרלוונטיים ניתנו בתיק חע"מ (עמ"ק) 20091/03, ובמסגרת צ"ה 4555-03, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים עליו הודע ביום 24.4.14. במסגרת ההסדר, הוסכם כי כתב האישום יימחק, אולם ניתן צו שיפוטי מוסכם, צו הפסקת שימוש במבנה נשוא כתב האישום לפי סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה , וכן צו להריסת מבנים המפורטים בבקשה 4555-03, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. הצווים ניתנו בשני פרוטוקולים שונים בשני התיקים. בכל צו, נרשם כי הוא נכנס לתוקף בתאריך 13.4.16 ויפקע רק אם ינתן היתר למבנה עד אותה עת.

4. עם זאת, בהסברי הצדדים לפני מתן הצווים הוסבר כי יש מחלוקת בין הצדדים אם השימוש הנעשה בנכס הוא אכן שימוש חורג, ואם כן מה היקפו. הוסבר כי אם יגיע המועד לכניסת הצו לתוקפו "תוגש על ידי הנאשמת בקשה מתאימה, אליה תצורף תגובת המאשימה, ובית המשפט יתן החלטה בשאלה אם מתקיים אמנם שימוש חורג במבנה, ומה היקפו". לא משתמע כי צו ההריסה גם כן מותנה בבירור שכזה.

5. למותר לציין כי הסכמה כזו הייתה חסרת פשר לו דובר בצו הניתן אגב פסק דין פלילי. שכן, בהעדר קביעה כי בוצעה עבירה אין מקום לצו שיפוטי וכאן הוצהר שיש מחלוקת אם מתבצעת עבירה אם לאו. אולם, מכיוון שההחלטה הייתה לבטל את ההליך הפלילי וכי ינתן צו מוסכם במסגרת סעיף 239 לחוק התכנון והבניה (במקביל לצו ההריסה לפי סעיף 212) הרי שהשאלה היחידה הרלוונטית היא בעצם אם במועד כניסת הצו לתוקף השימוש הנעשה בפועל הוא שימוש חורג.

6. רגע כניסה לתוקף של הצווים נדחה מפעם לפעם לבקשת המערערת. במסגרת הבקשות העלתה המערערת שני שיקולים אשר יש בהם כדי למנוע את כניסת הצו לתוקף. האחד, שיקול מעשי הומניטרי והוא כי בדירות של המערערת במבנה מאוכלסים כרגע דיירים. המדובר באוכלוסיה חלשה מאוד מבחינה כלכלית וחברתית, בעיקרה עולים חדשים מבוגרים, אשר אין להם פתרון זמין אחר ולפיכך יש לדחות את כניסת הצו לתוקף על מנת למצוא להם פתרון. הנקודה השניה שהועלתה היא שטרם התקבלה הכרעה עובדתית אם בכלל המערערת אכן פועלת במקום תוך שימוש חורג.

7. על שיקולים אלה הוסיפה המערערת טענה לפיה היא עושה ועשתה ככל שביכולתה כדי להסדיר את מעמדה במבנים, היא פנתה לגורמים האחרים המצויים איתה בהסכמים, בהם הסוכנות היהודית, וכי העיכוב בהסדרת מעמד המבנה והפתרון לדיירים אינו נובע מהמחדלים שלה. יאמר, כי בשלבים הראשונים טענה כי יש כוונה של כל הגורמים העוסקים בעניין ליצור פתרון חוקי להמשיך את המצב הקיים. אולם מתברר כי הסוכנות היהודית, מכוחה פועלת המערערת, פעלה בכלל בכיוון אחר והייתה שותפה להבאה לאישור של תכניות חדשות על השטח. תכניות, אשר משמעותן הריסת המבנים הקיימים וחלוקת השטח לשימושים שונים שאינם כוללים מרכז קליטה.

8. בית המשפט דחה את מתן ההחלטות מפעם לפעם, תוך מתן ארכות לכניסת הצו לתוקף. בית המשפט ציין כי לכתחילה ניתנה הארכה על מנת לאפשר למערערת להסדיר את המצב המשפטי בנכס. בית המשפט אף נתן זמן למערערת ליזום דיונים ואפילו הליכים אזרחיים, על מנת להביא את יתר הצדדים הרלוונטיים כגון הסוכנות היהודית אל שולחן הדיונים על מנת לפתור את מכלול הבעיות. אולם, לאחר שהוברר כי פתרון לא הושג, נקבע בהחלטה מיום 25.7.17 שאין מקום ליתן ארכות נוספות.