עפ"א 43494-06-14 חמזה נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון

בפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח) בת"פ 6915-04-11, מיום 30.4.14.

רקע כללי -  

1. ביום 3.12.01, הורשע המערער בעבירה של בנייה בלתי חוקית (מכוח סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, להלן: "החוק"), וזאת בכל הנוגע לבניית מבנה המשמש למגוריו (להלן: "המבנה"), בשטח של כ-90 מ"ר בטמרה (ת"פ 6899/00 בביהמ"ש השלום בעכו, להלן: "התיק הראשון"). על המערער נגזר לשלם קנס וניתן כלפיו צו המורה על הריסת המבנה עד יום 3.12.2002 (להלן: "צו ההריסה").

2. המערער לא הרס את המבנה כפי שצווה והוגש כנגדו כתב אישום נוסף בשנת 2003, בעבירה של אי קיום צו שיפוטי (מכוח סעיף 210 לחוק). ביום 18.3.04, הורשע המערער בעבירת אי קיום הצו (בת"פ 4019/03 בבית המשפט השלום בעכו, להלן: "התיק השני") ונגזרו עליו קנס כספי ומאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שלוש שנים. המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש (ע"פ 1247/04 מחוזי חיפה) – והערעור התקבל במובן שהקנס שהושת על המערער הוכפל (פסק דין מיום 25.11.2004).

3. בשנת 2006, הוגש כתב אישום נוסף כנגד המערער בגין אי קיום צו ההריסה ובגין שימוש הטעון היתר ללא היתר (לפי סעיף 204(א)) לחוק) , וזאת במסגרת ת"פ 3987/06 בבית המשפט השלום בעכו, להלן: "התיק השלישי"). אף בתיק זה, הורשע המערער והפעם (ביום 1.7.2008) נגזר עליו עונש של מאסר בפועל למשך 4 חודשים בחופף להפעלת עונש המאסר על תנאי שהושת עליו בתיק הקודם, כך שבסך הכל נגזר עליו עונש של מאסר למשך 4 חודשים, אותו הוא ריצה בעבודות שירות. בנוסף, הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, וזאת למשך 3 שנים, הושת עליו קנס, הופעלה התחייבות כספית קודמת והוא חוייב לחתום על עוד התחייבות כספית.

4. למרות חלוף הזמן, המערער לא הרס את המבנה ובשנת 2011 הוגש כתב האישום הרביעי כנגדו (הוא התיק שהתברר בבית המשפט קמא, להלן: "התיק הרביעי"), ושוב, יוחסה לו עבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי, כמו גם עבירה של שימוש הטעון היתר ללא היתר (לפי סעיף 204(א)) לחוק).

5. ביום 1.7.13, הודה המערער בכתב האישום (לאחר שתוקן) ולאחר דיונים נוספים ושמיעת טיעונים לעונש, ביום 30.4.14, נגזר דינו כדלקמן: מאסר בפועל למשך 6 חודשים; הפעלת המאסר על תנאי בן ארבעת החודשים מהתיק הקודם, כך שחודשיים מתוך המאסר המותנה ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף, כך שהמאסר הכולל הינו של 8 חודשים. בנוסף, הופעלה התחייבות עצמית עליה חתם המערער בסך של 15,000 ₪; נגזר עליו קנס בסך של 20,000 ₪; והוא חויב לחתום על התחייבות עצמית חדשה (להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד) בסך של 20,000 ₪ נוספים.

   טענות הצדדים בערעור – 

6. טיעוני המערער - הודעת הערעור הנוכחית מתייחסת אך ורק לרכיב עונש המאסר.

7. בהודעת הערעור, כמו גם במהלך הדיון שהתקיים בפניי, טוען המערער כי עונש המאסר אינו הולם את הנסיבות בשל העובדה שהמערער אינו יכול לעמוד בעלויות הכרוכות בביצוע הריסת המבנה. טענתו העיקרית של המערער הינה שהוא מסכים להריסת המבנה וכי הוא הביע עמדה זו בעבר, אלא שאין בידיו את האמצעים הכספיים לבצע את ההריסה בפועל. המערער מדגיש, כי הוא מתגורר במבנה ביחד עם משפחתו, המונה כמה נפשות ויחד עם הוריו, כי המשפחה דלת אמצעים וכי אין להם מקום אחר לגור בו, ובנסיבות – הפעלת עונש המאסר בפועל תגרום נזק שאינו פרופורציונאלי למהות העבירה, למערער עצמו ולתא המשפחתי.