עפ"א 42725-09-16 עבד אל חי נ' ועדה מקומית לתכנון טירה ואח'

1.המערער בנה אולם אירועים מפואר על קרקע שבבעלותו, בגוש 7764 חלקות 85 ו- 86 בטירה, בנייה שנעשתה על קווי הבנייה של סככה חקלאית, אשר הקמתה הותרה בהיתר בנייה מיום 11.11.2015.

2.נוכח השינוי המהותי בין גן האירועים אשר נבנה לבין הסככה שבנייתה הותרה, לרבות בהיבט של סטייה מקווי הגובה, חומרי בנייה, מפתחים, קונסטרוקציות, חיבורים לתשתיות, פיתוח מחוץ לאולם, שכלל רחבת בטון בשטח כולל של 2,500 מ"ר, בניית בריכות הבטון וכיו"ב שינויים מהותיים מהיתר הבנייה - הוצאו כנגד המערער שני צווי הריסה מנהליים:

א.צו הריסה ראשון מיום 20.6.2016, הוצא על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ועניינו: "הקמת מבנה ממתכת בגובה 11.5 מ' ובסטיה מהיתר + תוספת רצפת בטון + הקמת 4 ערוגות מבטון + הקמת שביל כניסה מבטון + הכשרת קרקע ללא היתר" (להלן: "הצו המקומי").

ב.צו הריסה שני, מיום 22.6.2016, הוצא על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ועניינו: "מבנה העשוי מקונסטרוקציית מתכת הכולל רצפת בטון בשטח של כ – 2100 מ"ר בגובה של 11.5 מטר + חומת בטון באורך לש 400 מטר + 4 ברכות מבטון בשטח של כ"א כ – 30 מ"ר + הכשרת קרקע בשטח כולל של כ – 2500 מ"ר" (להלן: "הצו המחוזי").

3.קודם להוצאת צווי ההריסה למבנה כאמור, הוציאה הועדה המקומית צו הריסה לגדר היקפית שבנה המבקש סביב המבנה, ללא היתר. בינואר 2016 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההריסה בגין הגדר, ובמהלך הדיונים בבקשה זו, ותוך ניצול ארכות שנתן בית משפט השלום, הוציא המבקש היתר לבניית הגדר, ואחר כך אף התאים את הגדר להיתר. בנסיבות אלה, ומשהותרה הגדר והותאמה, ביטל בית משפט השלום את הצו המחוזי לעניין הגדר בלבד. על קביעה זו לא ערערו הצדדים.

4.ביום 26.6.2016 הגיש המערער לבית משפט השלום בקשה לביטול הצו המקומי, וביום 12.7.2016 הגיש בקשה לעיכוב ביצוע הצו המחוזי מטעמים של כפל הליכים ואי חוקיות.

בבקשות אלו נטען, בין היתר, לשיהוי בהוצאת הצווים וכי אלו הוצאו לאחר שנסתיימה הבנייה, כי העבודות אינן צריכות היתר ואף נטען לאכיפה בררנית. כן נטען כי האולם נבנה לפי היתר, לאחר שהגיש תוכנית מפורטת לשינוי ייעדו של המבנה לגן אירועים, אשר אושרה על ידי הועדה המקומית, וכי ממילא הוועדה המחוזית לא הייתה מוסמכת נוכח הוראות סעיף 238 א (ב1) (3) לחוק להוציא צו הריסה, שעה שצו כאמור הוצא יומיים קודם על ידי הועדה המקומית.

המשיבות הגישו תגובות לבית משפט השלום, אשר נתמכו בדו"חות, תצלומים ובתצהיר מפקח מטעם הועדה המקומית.

5.לאחר הגשת הבקשות ניתן צו זמני לעיכוב ההריסה, ולאחר שהמערער עתר לדחיית מועדי הדיון, ועל מנת שפרק זמן זה לא ינוצל לרעה, הוציא בית משפט השלום, בהסכמת הצדדים ביום 4.7.2016 צו הפסקה שיפוטי להקפאת המצב. יצוין כבר כאן כי, לפי קביעת בית משפט השלום בפסק הדין, צו זה הופר הן בהמשך עבודות והן בקיום אירועים במקום.

6.מכל מקום, בשתי בקשות המערער בעניין שני הצווים התקיים דיון מאוחד ביום 18.7.2016. במהלך דיון זה נשמעו ארוכות טיעוני הצדדים, הוגשו מוצגים שונים והצדדים סיכמו את טענותיהם.

7.ביום 11.9.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, בו נדחו טענות המערער והוצאו צווי הריסה שיפוטיים (להלן: "פסק הדין").

בין השאר, נקבע בפסק הדין כי אולם האירועים נבנה שלא בהתאם להיתר; כי לא היה פגם במועד הוצאת הצו, משלא הוכח כי בניית האולם נסתיימה 60 יום לפני מתן הצו, מה גם שהוכח כי עבודות הבניה נמשכו אף במהלך ההליכים המשפטיים.

עוד נקבע כי הגשת תוכנית מפורטת לשינוי היעוד אינה מהווה שיקול לביטול הצו, בייחוד לאחר שהובהרה עמדתה של המשיבה 2, לפיה תוכנית זו לא תאושר.

כן נקבע כי נוכח חוסר ניקיון כפיו של המערער, אין לשמוע מפיו טענות של הסתמכות על היתר קיים, קל וחומר נוכח התנהלותו חסרת תום הלב, שעה שבנה שלא על פי ההיתר מלכתחילה, וכי הוכח שהמערער הפר את צו ההפסקה השיפוטי וכיו"ב.

8.ביחד עם הגשת הודעת הערעור, ביום 18.9.2016, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה. בדיון שהתקיים בבקשה זו, הסכימו הצדדים, מבלי לפגוע בטענותיהם, כי נוכח המועד הקרוב לשמיעת הערעור (ביום 5.10.2016) יישאר צו עיכוב ארעי אשר ניתן, בתוקפו.

נוכח הקדמת מועד שמיעת הערעור כאמור, לא הוגשה תגובה על ידי המשיבות, אך הוגשו והוצגו על ידי המשיבה 2 אסמכתות שונות לפעילותה קודם למועד הוצאת הצו המחוזי.