עפ"א 40386-02-16 אוחיון נדב – לול שירותים וחיסונים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

השופטת רונית רוזנפלד

כללי

1.לפני הודעת ערר שהוגשה לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 19.1.16, בה נדחתה בעיקרה בקשת העוררים ל"עיון בחומר חקירה". בצד זאת הורה בית הדין למשיבה להעביר לידי העוררים מסמך שכותרתו "תלונה על תנאי מגורים – מושב שדה דוד" (הנשיאה אורלי סלע; ת"פ 1233/09).

נציין כבר עתה, כי ההחלטה מושא ערר זה ניתנה לאחר שהדיון בבקשה לגילוי חומר חקירה הוחזר לבית הדין האזורי על פי החלטה קודמת מפי בית דין זה (השופטת לאה גליקסמן; עפ"א (ארצי) 24961-11-10 מיום 10.6.14, להלן: ההחלטה בערר הקודם).

2.העוררת 1 היא חברה בע"מ העוסקת בהפעלת לולים ובמתן שירות לענף הלול. העורר 2 הינו בעליה של החברה ומנהל פעיל בה. ביום 10.6.09 הוגש נגד העוררים כתב אישום, במסגרתו הואשמה החברה בעבירות של העסקה שלא כדין של 13 עובדים בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991; העסקת 13 עובדים בלא שהתקשרה עמם בחוזה בכתב; העסקת 8 עובדים בלא שהסדירה עבורם ביטוח רפואי; אי מסירת פירוט שכר ל- 10 עובדים; הפרעה למפקח בשל אי התייצבות לחקירה; אי מילוי דרישת מפקח בנוגע למסירת מסמכים בהתאם לדרישה. המנהל הואשם בעבירות שיוחסו לחברה, בשל אחריותו כנושא משרה בתאגיד.

כתב האישום הוגש בעקבות ביקורת שנערכה ביום 12.5.08 במשק 28 במושב שדה דוד, השייך לחברה. יובהר כי בפי העוררים טענות בקשר לביקורת זו, באשר לטענתם היא נערכה מטעמים זרים, ובמהלכה הפרו מפקחי משרד הכלכלה ושוטרי משטרת ההגירה הוראות חוק שונות. בשל כך פנו העוררים בתלונה לגורמים אחדים, בהם נציבות שירות המדינה ומנהל יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת, ונערכו בירורים שונים בנוגע לביקורת. בין היתר, התקיימה חקירה על ידי נציבות שירות המדינה (ראו פירוט נוסף בהחלטה בערר הקודם).

3.כאמור, על פי ההחלטה בערר הקודם, הוחזר הדיון בבקשה לגילוי חומר חקירה לבית הדין האזורי, על מנת שישוב ויתן דעתו אליה. בהחלטה פירט בית דין זה את הנחיותיו בקשר לעניינים שבבקשה בנוגע לאלה: "חומר שנאסף או נרשם במסגרת בירורים שנערכו במשרד התמת, משרד הפנים הרשות להגירה, יחידת הסמך לעובדים זרים ובירורים שנערכו ע"י ב"כ המאשימה או מי מטעמה" (פסקאות 22-25 להחלטה); "חומר שנאסף או נרשם במסגרת בירור התלונות שהוגשו לנציבות שירות המדינה" (פסקאות 26-30 להחלטה); "גליונות הרישום הפלילי ו/או המשמעתי הקיימים בקשר עם עדי התביעה 1-6 [מפקחים במשרד התמ"ת מחוז דרום ושוטרים במשטרת ההגירה]" (פסקאות 31-33).

ההחלטה מושא הערר

4.בהחלטתו מושא הערר ציין בית הדין האזורי כי "המאשימה טוענת, ודבריה לא נסתרו, כי הועבר לעיון הנאשמים כל החומר הן המצוי בתיק החקירה והן שהיה מצוי בידי הרשויות השונות אליהן פנו הנאשמים, למעט המסמכים העומדים לעיון בית הדין לצורך ההכרעה בבקשה דנן. אי לכך, ובשים לב לחזקת התקינות המנהלית העומדת למאשימה, נקודת המוצא הינה כי אין בידי המאשימה מסמכים נוספים זולת אלה שגולו זה מכבר לנאשמים ו/או אשר הועברו לעיונו של בית הדין". מכאן פנה בית הדין לבחון את המסמכים שהעבירה המשיבה לעיונו בטענה כי אינם בגדר חומר חקירה. בית הדין קבע כי שישה מתוך תשעת המסמכים שהוצגו לפניו אינם עונים להגדרת "חומר חקירה" שכן הם מהווים סיכומי חקירה אשר אין בהם ראיות עצמאיות. כמו כן הפנה בית הדין לטופס הטלת קנס מינהלי שאף הוא אינו בגדר חומר חקירה. בהמשך הורה בית הדין על גילוי מסמך מס' 108 ברשימה שהוגשה מטעם המשיבה שכותרתו: "תלונה על תנאי מגורים – מושב שדה דוד". מסמך זה תואר על ידי בית הדין האזורי כ"דיווח של ארגון קו לעובד לממונה על אכיפה מנהלית, בדבר תלונה שהתקבלה מעובד זר על תנאי המגורים אצל הנאשמים. למותר לציין כי מדובר במסמך המצוי בלב המסמכים המהווים "חומר חקירה", וכי הוא רלוונטי להגנת הנאשמים – ויש לגלותו". בית הדין ציין בשולי דבריו כי "המסמך לא סומן ברשימה שערכה המאשימה כחומר שלא הועבר לנאשמים, אולם שעה שהמכתב דנן צורף לחומר שהועבר לעיונו של בית הדין, ולמען הסר ספק, הריני מורה על מתן עיון בו לנאשמים".

הערר

5.במסגרת הערר דנן מבקשים העוררים להורות למשיבה למסור לעיונם "פריטים מסוימים, ובכלל זה הפריטים שלהלן:

א.חומר חקירה שנאסף או נרשם בקשר עם בירורים שנערכו אצל הרשויות השונות בנוגע לתלונות העוררים, וכן חומרים המשקפים את הבדיקה שערכו נציגי המשיבה במסגרת ההליכים נשוא הערר.

ב.חומר החקירה שנאסף ו/או נרשם בקשר עם הבירור שנערך על ידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה ו/או מטעמם בנוגע לתלונת העוררים.