עפ"א 36610-01-16 מדינת ישראל נ' בויראת

1.ערעור על גזר הדין של בית המשפט השלום בחדרה, כב' השופט אהוד קפלן (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן בת.פ. 50477-09-14 ביום 10.12.15 (להלן: "גזר הדין"). המשיב הורשע בפני בית משפט קמא, על פי הודאתו בעבדות כתב אישום, שתוקן כחלק מהסדר טיעון בין הצדדים, זאת בביצוע העבירות, כדלקמן: עבירה של אי קיום צו הריסה וצו איסור שימוש, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"א- 1961 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וכן עבירה של שימוש ללא היתר ובניגוד במקרקעין, עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה. בית משפט קמא השית על המשיב בגזר הדין עונש של 3 חודשי מאסר בפועל, במצטבר לעונש המאסר על תנאי בן ה- 3 חודשים שהופעל נגד המשיב, ואשר הושת עליו בגזר הדין בת.פ. 5206-01-10 בבית המשפט השלום בחיפה (להלן: "התיק הקודם"). נקבע בגזר הדין, כי סך הכל ירצה המשיב 6 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. כמו כן, הושתו על המשיב בגזר הדין 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים עבירה של אי קיום צו שיפוטי, וכן הופעלה בגזר הדין התחייבות כספית בסך 25,000 ₪, התחייבות עליה חתם המשיב בתיק הקודם.

2.ערעור המדינה הינו בגין קולת העונש שהושת כאמור על המשיב, זאת נוכח העובדה שבית משפט קמא לא הטיל על המשיב בגזר הדין קנס כספי ונוכח משכו הקצר של המאסר על תנאי שהושת בגזר הדין, כשלטענת המערערת אין בו כדי להרתיע את המשיב מלהמשיך ולהפר את הצו, שהושת על המשיב בגזר הדין בתיק הקודם.

גזר הדין

3. בפתח גזר הדין ציין בית משפט קמא, כי המשיב הורשע, על פי הודייתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, שעיקרן אי ביצוע צו ההריסה וצו איסור שימוש שהוטלו על המשיב בתיק הקודם. הוטעם בגזר הדין, כי מדובר בבית ששטחו כ- 150 מ"ר וסביבו חומת בטון בגובה של 3 מ' (להלן:המבנה"), בשכונת ביאר באום אל פחם (חלקה 1 בגוש 12155)) וכן כי חלק מהבית בנוי על תוואי דרך-מוצעת.

4.בית משפט קמא הטעים עוד בגזר הדין, כי המדובר בעבירה שפוגעת בסדר הציבורי ובשלטון החוק, תוך שאימץ את מתחם העונש ההולם לו עתרה המאשימה וקבע, כי בנסיבות שבפנינו מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 12 חודשי מאסר.

5. לצורך קביעת עונשו של המשיב במסגרת המתחם הנ"ל, התחשב בית משפט קמא בהודאת המשיב. לחומרא, ציין בית משפט קמא, כי למשיב הרשעה קודמת, בתיק הקודם בו צוּוה המשיב להרוס את המבנה ובמסגרתו הוטל על המשיב, בין השאר, גם מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהופעל כאמור בגזר הדין, והתחייבות כספית על סך 25,000 ₪ שהופעלה אף היא ,כאמור, במסגרת גזר הדין.

6.באשר להפעלת עונש המאסר על תנאי , סבר בית משפט קמא בגזר דינו, כי יש להפעיל את העונש המותנה התלוי ועומד נגד המשיב, במצטבר לעונש המאסר בפועל שיושת על המשיב. בית משפט קמא הטעים, כי יש להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, כך שסה"כ ירצה המשיב, לאחר הפעלת המאסר על תנאי, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, זאת בדרך של עבודות שירות.

7.באשר להתחייבות הכספית עליה חתם המשיב בתיק הקודם, הטעים בית משפט קמא בגזר הדין, כי יש להורות על הפעלת ההתחייבות הכספית, אולם, בהינתן מימוש ההתחייבות הכספית,נמנע בית משפט קמא מלהטיל על המשיב בגזר הדין קנס כספי.

נימוקי הערעור

8. במסגרת נימוקי הערעור טוענת המערערת, כי מדובר בעבירה חמורה ביותר של אי קיום צו שיפוטי, בצד עבירה של שימוש חורג במקרקעין, ללא היתר.לטענת המערערת, העונש בצידה של העבירה של אי קיום צו שיפוטי הינו, בדרך כלל, מאסר בפועל של ממש, שכן העבירה חותרת תחת יסודות שלטון החוק והיא אף נפוצה למדי בתחום עבירות התכנון והבניה. על כן, מטעימה המאשימה, כי ענישה לא מחמירה מחטיאה את המטרה ומנוגדת לפסיקה ברורה ומתמשכת של בית המשפט העליון.