עפ"א 35774-09-16 שרעבי נ' מדינת ישראל

 בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט י. חסדיאל) מיום 31.7.16, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד לצו סגירה לבית עסק לממכר אוכל, שניתן ביום 22.10.14 ונכנס לתוקף ביום 15.4.15.

הרקע

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ניהול בית אוכל להכנה ומכירת המבורגר, ללא רשיון מתאים בהתאם לחוק.

ביום 25.6.14 הורשע המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. ביום 22.10.14 ניתן גזר דין בעניין ונקבע כי צו הפסקת העיסוק בעסק דנן ייכנס לתוקפו ביום 15.4.15. מאותו מועד ואילך ניתנו מספר ארכות, כפי שציינה המשיבה 9 במספר, לכניסת צו הפסקת העיסוק לתוקף.

חלקן בהסכמת המשיבה וחלקן למרות התנגדותה.

לבקשתו של המערער למתן ארכה מיום 24.7.16, הגישה המשיבה התנגדות מפורטת וציינה בין היתר כי בתאריך 9.3.16 התקבל סירוב ממחלקת הנדסה לעסקים על בקשה זו ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. בית משפט קמא קבע כי הבקשה דנן זהה לבקשה קודמת שהוגשה ואין בה הסבר מה נעשה בתקופת הארכה שניתנה.

לסיכום, בית משפט קמא התרשם מהנסיבות כי "הרשיון אינו בהישג יד מיידי" ועל כן דחה את הבקשה.

להלן טיעוני המערער בקליפת אגוז:

1.טעה בית משפט קמא אשר התעלם מהעובדה כי ממקום עסקו של המערער, הוא כפר שלם, הידוע כמקום שבו הזמן הדרוש להוצאת רשיון עסק רב יותר מבמקום מוסדר.

2.המערער הסתמך על הסכמת הצדדים באישור בית משפט קמא להמשיך בהליך הרישוי לעסק.

3.המערער ממשיך לפעול בתום לב לקידום הרשיון ונבלם עקב שיהוי ועיכובים ממושכים מצד גורמי הרישוי ובהם מחלקת הפיקוח על הבנייה.

4.בית משפט קמא התעלם מבקשותיו של המערער לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשות למתן ארכה, לא התייחס לעניין השיהוי מצד המשיבה והעניק מדי פעם ארכות קצרות, כאשר היה ברור כי אין סיכוי תוך פרקי הזמן הללו להשיג רשיון.