ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' דיאב ואח'

בפני ערעור הוועדה המקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל (להלן: "המערערת") על הכרעת דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא, השופט זיאד סאלח) במסגרת תו"ב 27096-09-15 שניתן ביום 21.1.18 ואשר במסגרתה זוכו המשיבים מעבירות ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג במקרקעין, הטעונים היתר ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 204(א) ו- 204(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בנוסחו לפני חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017 (החוק בנוסח הקודם ייקרא להלן –"חוק התכנון והבניה").

ההליכים בפני בית משפט קמא

לבית משפט קמא הוגש ביום 9.9.15 כתב אישום המייחס למשיבים 1 ו- 2 (להלן- "הנאשמים" או "המשיבים") עבירות לפי סעיפים 204(א) ו- 204(ג) לחוק התכנון והבניה וזאת בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג במקרקעין שבבעלותם והידועים כחלקה 35 בגוש 18566 מאדמות העיר טמרה ואשר ייעודם חקלאי (להלן-"המקרקעין"), הכל ללא היתר. המעשים שיוחסו למשיבים בכתב האישום הן יישור קרקע ופיזור מצעים בשטח של כ-1,000 מ"ר ושימוש בשטח שהוכשר לעסק מכירת אבן ושיש.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 30.3.17 כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום ואילו בדיון שהתקיים ביום 11.7.17 מסר הסניגור לפרוטוקול כי המשיבים אינם חולקים על עובדות יישור קרקע ופיזור מצעים בשטח של כ- 1,000 מ"ר והשימוש באותו שטח שהוכשר לעסק למכירת אבן ושיש ואולם המחלוקת היא בשאלת ייעוד המקרקעין- כאשר לטענת המשיבים ייעודם הוא למגורים ומסחר ולא חקלאי כפי שנטען בכתב האישום, וזאת על פי תכנית המתאר החלה עליהם.

4.בהסכמת הצדדים הוגשו סיכומים בכתב ובית משפט קמא נדרש להכריע בשתי שאלות: "האם פיזור מצעים של כורכר מהווה עבודות בנייה המצריכים היתר וכן האם השימוש המסחרי שנעשה במקרקעין הינו על פי תוכנית מתאר המאשרת את הדבר אם לאו?"

הכרעת הדין של בית משפט קמא

5.בית משפט קמא כאמור זיכה את המשיבים מביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום ובפתח הדיון וההכרעה בהכרעת הדין במסגרת תיאור העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ציין בית משפט קמא , בין היתר, כי ייעוד המקרקעין בעבר היה לחקלאות כאשר עוד לפני ביצוע העבודות נשוא כתב האישום שונה הייעוד על פי תוכנית מתאר ג/15756 למגורים ומסחר (להלן: "התוכנית") אשר אין חולק על כך כי פורסמה למתן תוקף ביום 19/11/13, וכי בתוכנית נקבע כי תנאי למתן היתרי בנייה על פי התוכנית הינו אישורה של תוכנית מפורטת, ותוכנית כאמור טרם אושרה

6. בית משפט קמא קבע בהכרעת הדין כי פיזור מצעים על מקרקעין אינם בבחינת עבודות בנייה הטעונות היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה שקובע ומגדיר את העבודות אשר מחייבות קבלת היתר, שכן אינם נכללים באף אחת מהקטגוריות המנויות באותו סעיף.

7.בית משפט קמא קבע עוד כי אין בפיזור מצעים על המקרקעין כדי לשנות את פני הקרקע במובן תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, (להלן: "תקנות 1967").