עפ"א 33131-02-15 ואח' ח.מ. כימי לב בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור וערעור שכנגד על החלטת ביניים ועל הכרעת הדין שנתן בית המשפט בקרית גת (כבוד השופט אקסלרד).

במסגרת ת"פ 32467-06-11 (קרית גת) הוגש נגד המערערים כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות של עיסוק ברעלים ללא היתר- עבירה לפי סעיפים 3(א) ו-15(ב)(1) לחוק החמרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 (להלן- החוק), וניהול עסק ללא רישיון- עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח 1968.

על פי עובדות כתב האישום, המערערת 1 היא חברה העוסקת בייצור ושיווק כימיקלים והמערער 2 הינו בעליה ומנהלה, אשר בתקופה הרלוונטית החזיקו היתר מאת המשרד להגנת הסביבה לעסוק ברעלים, במענה של המערערת 1 שבאשדוד.

על פי הנטען, ביום 10.2.10, וכחודשיים קודם לכן, החזיקו המערערים במושב שדה עוזיה, היינו מחוץ למקום העיסוק, בארבעה מיכלים שאוחסנו בתוך מכולה, רעלים ללא היתר כדין, הכוללים: במיכל אחד כ- של נוזל המכיל רעל שהינו אסתר נוזלי, החייב בהיתר במשקל גבוה מ- ; ובשלושה מיכלים נוספים כ- של נוזל המכיל רעל מסוג אתיל אצטט, שגם הוא אסתר נוזלי, החייב בהיתר במשקל גבוה מ- , ורעל מסוג דיבוטילאמינואתילאמין, שהינו אמין, החייב בהיתר במשקל גבוה מ- , וזאת ללא היתר או רשיון עסק כחוק.

המערערים הודו במרבית עובדות כתב האישום, למעט בכמויות החומרים שנתפסו, וטענו כי בנסיבות האמורות אין צורך בהיתר לשם החזקתם.

לאחר שמיעת הראיות, ומאחר ועיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה על אופן הפרשנות של המונח "כמות" בתקנות החמרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו-1996 (להלן- תקנות סיווג ופטור), היינו, האם לצורך דרישת היתר לעיסוק ברעלים, יש צורך לבחון את כמות הרעל הטהור שהוחזק, או את הכמות הכוללת של התערובת שהכילה את הרעל, הסכימו ב"כ הצדדים כי טרם הכרעת הדין, יכריע בית המשפט תחילה בסוגיה זו.

ביום 1.6.14, מסר בית המשפט קמא את החלטתו, הנושאת את הכותרת "החלטה-המחלוקת המשפטית" (להלן- הכרעת הביניים).

בהכרעת הביניים קיבל בית המשפט קמא את עמדת ההגנה, ולפיה לצורך בחינת הצורך בהיתר רעלים, על פי תקנות סיווג ופטור, יש לבחון את כמות החומר הטהור ולא את כמות כלל התערובת, ולדבריו:

"אין זה הגיוני בעיניי כי כמות קטנה ביותר של חומר מסוים, המעורבת בכמות גדולה מאוד של חומר אחר, כדוגמת מים, תהא טעונה קבלת היתר רעלים, רק בגלל העובדה שכמות החומר האחר, המים בדוגמה זו, היא גדולה. על פי הפרשנות של המאשימה, הרי כמות מזערית, זניחה ובלתי מזיקה של חומר המוגדר כ"רעל" לפי חוק החומרים המסוכנים, תחייב קבלת היתר רעלים רק בגלל כמות המים, למשל, שעמה מצוי החומר, אותו ה"רעל". לטעמי, פרשנות זו של המאשימה סותרת את המגמה שבתקנות הסיווג, לפיה לא בכל כמות של חומר המוגדר כ"רעל" בחוק החומרים המסוכנים, יש צורך בקבלת היתר רעלים...".

עוד ציין בית המשפט קמא, כי ככל ופרשנות זו תביא לבעייתיות בנוגע לחומרים אחרים המצויים בתוספת השניה לתקנות סיווג ופטור, לגביהם נקובים ערכים של כמות וריכוז גם יחד, הרי שהפתרון לכך אמור להיות חקיקתי, בדרך של הבהרה ותיקון התקנות.