עפ"א 32254-01-16 חמוד נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל

1.בתיק זה הוגש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, שניתנו בעניינו של המערער, בתיק תו"ב 16194-10-11 בבימ"ש השלום בעכו (כבוד השופטת זהבה בנר), ביום 3.1.16.

ביום 11.2.16 נשמעו טיעוני הצדדים בערעור ובסיום הדיון נעתרתי לבקשת ב"כ המערער להמציא פסיקה וקבעתי, כי הוא רשאי להמציאה (ללא טיעונים נוספים) עד לא יאוחר מיום 18.2.16 וכי לאחר מכן, יינתן פסק דין בלשכתי ויישלח לצדדים.

2.ביום 21.2.16 הודיע ב"כ המערער, שהמערער חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין וביקש לקבוע ישיבה נוספת, בה יוסיף טיעונים לעניין גזר הדין.

נעתרתי לבקשה וקבעתי ישיבה, לשם כך, ליום 27.3.16. מטעמים שונים, שאינם תלויים בבית המשפט, נדחתה הישיבה מספר פעמים ובסופו של דבר היא התקיימה ביום 28.6.16. בישיבת יום 27.3.16 ניתן צו עיכוב ביצוע של תשלום הקנס.

3.בתחילת הדיון, שהתקיים ביום 28.6.16, הוחלפו דברים בין ב"כ הצדדים ולאחר דיון, שלא לפרוטוקול, ובהמלצת ביהמ"ש, הסכימו שני הצדדים כי הקנס, בסך 60,000 ₪, שהושת על המערער בגזר דינו של בימ"ש קמא, יופחת לסך של 50,000 ₪, כאשר כל צד יהיה רשאי לטעון לגבי אופן תשלום הקנס ובית המשפט יחליט בעניין זה. עוד הסכימו, כי כל שאר רכיבי הענישה אשר השית בימ"ש קמא על המערער, יוותרו בעינם.

להלן טיעוני הצדדים לעניין אופן תשלום הקנס;

4.ב"כ המערער טען, כי מצבו הכלכלי של המערער קשה וכי אין הוא יכול לשלם יותר מאלף ₪ בחודש ולכן ביקש לאפשר למרשו לשלם את הקנס ב- 50 תשלומים בני 1,000 ₪ בחודש, כאשר התשלום הראשון ייקבע לעוד כחודשיים מהיום.

לדבריו, המערער מפרנס יחיד את משפחתו, המונה 6 נפשות - הוא אשתו וארבעת ילדיהם, בני 10, 8, 6 ושנה.

ב"כ המערער הגיש אסופת פסיקה, שלדבריו דומה מאד למקרה דנן ובה נפסקו סכומי קנס קטנים בהרבה. עוד טען, כי המערער מרכין ראשו ומכבד כל החלטה וכל המלצה של בית המשפט וכי יש לזקוף זאת לזכותו.