עפ"א 30209-11-15 מדינת ישראל נ' זריהן

בפניי ערעור על החלטת בית משפט קמא, במסגרתה הורה בית משפט קמא על ביטול צו סגירה שהוצא מכוח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968 (להלן – חוק רישוי עסקים) לבית עסק בשם "הקליק בר" (להלן - המועדון), וזאת נוכח קביעתו כי לא נערך שימוע למשיבה.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.ביום 6.11.15, לפנות בוקר, התקבלה במשטרה קריאת מוקד אודות אירוע דקירה שהתרחש במועדון. שוטרים שהגיעו למקום לא הצליחו להיכנס פנימה, שכן דלתות המועדון היו נעולות. רק לאחר דין ודברים עם אדם בשם סער גלילי (להלן - גלילי) שאותר מחוץ למועדון, אשר הזדהה תחילה כמאבטח ולאחר מכן כמנהל האבטחה, יצר גלילי קשר טלפוני עם אחד מעובדי המועדון אשר היה בתוך המועדון על-מנת שיפתח את הדלתות לשוטרים. עם כניסתם למקום, הבחינו השוטרים ב-10 אנשים משתעלים אשר נראו שיכורים. השוטרים גבו עדויות ראשוניות מחלק מהנוכחים מהן עלה כי אין עסקינן באירוע דקירה אלא באירוע אלימות, במסגרתו, ככל הנראה, שפך פלוני משקה על אחת מבאות המועדון, פרצה קטטה, ובהמשך ריסס מי שריסס את הנוכחים בגז מדמיע. המשטרה תפסה את מכשיר ה- DVR המאגד את צילומי האבטחה, אולם גילתה כי בפרק הזמן בו המתינו השוטרים עד שיפתחו עבורם את דלתות המועדון, בוצעה מחיקה של הדיסק הקשיח.

בעקבות האירועים המתוארים, ובשים לב לעובדה כי המועדון פועל ללא רישיון, הוציאה המערערת ביום 6.11.15 צו סגירה מנהלי אשר תוקפו 30 ימים.

2.על החלטה זו בדבר הוצאת צו הסגירה הוגש ערר אשר נדון על-ידי בית משפט קמא, ולאחר קיום דיון במעמד הצדדים, הורה בית משפט קמא על ביטול צו הסגירה.

3.החלטתו המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא מושתתת, רובה ככולה, על העובדה כי המערערת לא ערכה שימוע למשיבה, וזאת - כך קבע בית משפט קמא - למרות הנתונים הבאים: (א) המשיבה חתומה על הבקשה לקבלת רישיון עסק; (ב) גלילי שעוכב במקום ציין את שמה כבעליו של המקום; (ג) המערערת הגישה כתב אישום נגד המשיבה המייחס לה עבירה של ניהול עסק ללא רישיון; (ד) המערערת ידעה על "טענת הבעלות" של המשיבה וזאת כנלמד גם מהליך מנהלי שיזמה המשיבה במסגרתו עתרה נגד סירוב המשטרה ליתן לה רישיון עסק (עת"מ 51888-01-15, להלן - העתירה המינהלית).

בית משפט קמא דחה את טענות המערערת, לפיהן די היה בשימוע שנערך לגלילי, אשר הוא, לדעת המערערת, הבעלים האמיתי של המועדון. בהחלטתו התייחס בית משפט קמא לגלילי כאיש אבטחה, ונקבע כי גם אם המערערת סברה כי המשיבה משמשת כ"אשת קש", נוכח היותה חתומה על הבקשה לרישיון עסק, קמה חובה חד משמעית לזמנה לשימוע עובר לקבלת ההחלטה בדבר הוצאת צו הסגירה.

וכלשונו של בית משפט קמא: "... הנחת העבודה של המשיבה (המערערת כאן – ב.ש) לפיה המבקש היא "אשת קש" היא "הנחת מוצא" ותו לא. אין בהנחות מוצא כאלה ואחרות של הרשות כדי להביא לפגיעה בזכויות האזרח. אפשר שהמבקשת אכן אינה בעלת העסק - ואפשר ומעמדה יתברר במהלך כתב האישום שהוגש כנגדה - כך או כך משאדם מציג עצמו כבעל העסק, לא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין ולנסות לקיים הליך מינהלי בהיעדרו".