עפ"א 22292-11-16 רוזנברג נ' עירית תל-אביב-יפו

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט מ.בן חיים) מיום 27.9.16, לפיו הורשע המערער בחניה במקום בו מוצב תמרור פריקה וטעינה, הורדה והעלאת נוסעים לאוטובוסים, ונגזר עליו קנס בסך 350 ₪.

הרקע

המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול האישום בגין טענות מקדמיות שהעלה. במועד הדיון ביום 29.12.15 קיבלו הצדדים את הצעת בית משפט קמא לפיה במקום שמיעת ראיות, המשיבה תמציא למערער תעודת עובד ציבור "שלפיה הצילום של התמרור שיופיע באותה תעודת עובד ציבור הוא זהה לתמרור שסומן על ידי בית משפט "א" באופן שניתן לזהות את הכיתוב בשלט הצהוב שמתחת לעיגול התמרור". בית משפט קמא יתן את הכרעת הדין לאחר שתוגש אותה תעודת עובד ציבור כמפורט לעיל. לאחר שקיבל את תעודת עובד ציבור דנן נתן בית משפט קמא את הכרעת דינו והרשיע את המערער.

ביום 23.2.16 נתן בית משפט קמא החלטה בבקשתו של המערער לקבל חומר חקירה נוסף וציין כי הכרעת הדין כבר ניתנה בתיק זה ואם מבקש המערער מסמכים נוספים הנוגעים להצבת התמרורים אין מדובר בחומר חקירה ועליו לפנות לאגף החניה.

ביום 27.9.16 נשמעו טיעונים לעונש וניתן גזר הדין.

המערער חזר על טיעוניו וציין כי לאור העובדה שהתמרור הוצב על פי שיקול דעתו של קצין המשטרה ולא לבקשת הגורם שמיועד לפרוק ולטעון במקום, הפגיעה באינטרס הציבורי זניחה ולא קיימת.

להלן בקצרה טיעוני המערער:

1.התמרור האוסר חניה לא היה תקף משום שהוצב לפי החלטת קצין משטרה וללא דיון או החלטה ברשות התמרור המקומי.

2.המצב הסטטוטורי נודע למערער רק לאחר מתן הכרעת הדין והמערער ביקש מבית משפט קמא לבטל את הכרעת הדין אך בקשתו סורבה.

3.הסמכות המוקנית לקצין משטרה בתקנות לקביעת תמרורים מצומצמת, קצין משטרה רשאי להציב תמרור זמני הנושא סימון מטעם משטרת ישראל. התמרור שהוצב איננו נושא סימון כזה, הוא אף הוצג כתמרור קבע ועל כן לא היה תקף במועד הרלבנטי.